פרשת אהרן רוזנבאום

ע"א 376/46 אהרון רוזנבאום נ' שיינה שרה רוזנבאום, פ"ד ב' 235

 

 

פסק-הדין שניתן בפרשה זו נדון בפני הרכב השופטים, בראשותו של הנשיא הראשון של בית המשפט העליון במדינת ישראל הריבונית, ד"ר משה זמורה והשופטים, ד"ר שמחה אסף וד"ר זלמן-שנאור חשין. מדובר היה בערעור שהוגש עוד בטרם הקמת המדינה ועסק בשאלות שנגעו לפרשנות מונחי המעמד האישי ב"דבר המלך במועצתו", ונקבע כי יש לפרש את מונחי המעמד האישי לפי דיני העדות השונות.

 

פסק-הדין קיבע את עיקרון-העל אותו הגדיר כב' השופט חיים הרמן כהן כ"נכס-צאן-ברזל באוצר לשוננו המשפטית" והכוונה ל"אמת ויציב-אמת עדיף", מפי הנשיא זמורה [חיים ה' כהן "על משה זמורה", מתוך: חיים ה' כהן מבחר כתבים (בעריכת אהרן ברק ורות גביזון) בורסי 1991 עמ' 413].

 

ראוי להביא את הציטוט המלא בהקשרו: "ברי לי שאין אני מזלזל בחשיבותו של עיקר יציבות-ההלכה במתן פסקי דין. אבל, אמת ויציב - אמת עדיף". והשופט זמורה מוסיף כי "חשש תקלה אינו יכול להביא אותי לשמירת הלכה פסוקה כשלדעתי היא מוטעית. ועת תבוא תקלה, אם תבוא, על נקלה יוכל המחוקק לבטלה".

 

קודם לכן קבע השופט זמורה כי "המחוקק המנדוטרי בשעתו היה צריך אומנם לנקוט לשון מונחים אנגליים, אם רצה לקבוע הלכות אחידות לכל העדות בדיבור אחד. אחרת צריך היה לקבוע לכל עדה ועדה לחוד את דיני במכויותיה ולהשתמש במונחים מתוך דיני כל עדה ועדה. מצד שני, אין להניח שהמחוקק רצה להכניס את דיני העדות השונות כולן כאחת לתוך המסגרת של המונחים האנגליים על דקדוקיהם. מסגרת כזאת היתה מיטת סדום לדיני העדות למיניהן". לאחר מכן הוא מונה שלושה פסקי-דין הם "יש לראות פרץ בחומת ההלכה הפסוקה".

 

במישור העקרוני קובע ד"ר זמורה כי "חזקה על כל מחוקק שהוא רוצה לקבוע שיטה נבונה ויעילה בקובעו תחומי סמכויות של בתי-דין שונים[...] אני מרשה לעצמי לומר, שתוצאה זו (לפי פסקי הדין מתקופת המנדט - א.ב) אין פירושה מערכת סמכויות נבונה וסדירה כי אם גן תעתועים, וחזקה על המחוקק שבזה לא רצה".

 

בהתייחס לחוות דעת המיעוט של השופט חשין כתב זמורה כי לדידו חוות דעתו משקפת את הדין המצוי (De Lege Lata), ועל כן "על המחוקק לשנות את החוק אם הן בלתי משביעות רצון".  

 

סוגי הסמכויות בחוק הישראלי

 

רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין ובמסגרתן. עקרון זה ידוע במשפט הישראלי כ"עקרון חוקיות המינהל" או בלשון אחרת "עקרון החוקיות". העיקרון קובע כהגדרתו של כב' השופט, פרופ' יצחק זמיר, כי "אין סמכות לשום רשות מינהלית אלא אותה סמכות שהוענקה לה לפי חוק. זהו הכלל הבסיסי בדיני המינהל הציבורי: הוא משמש לביקורת החוקיות של כל החלטה מנהלית ללא יוצא מן הכלל"[ יצחק זמיר הסמכות המנהלית (ירושלים נבו) תשנ"ו-1996, עמ' 49].

 

סוגי הסמכה על פי חוק:

 

1) סמכות מכללא - סמכות בחוק שלא הוענקה לרשות המנהלית במישרין; מקורה של הסמכות מכללא הינה בפרשנות החוק, ממנו ניתן להסיק באופן משתמע כי קיימת סמכות לרשות המנהלית לבצע פעולות מנהליות כלשהן.  

 

2) סמכות במישרין - ההסמכה שמקורה בחקיקה הראשית, והוענקה לרשות במישרין על פי החוק; במקרים בהם עסקינן  בפגיעה באחת מזכויות היסוד של האדם, אזי הסמכה חייבת להיות מפורשת בחוק, והסמכה מכללא אינה מספיקה. 

 

3) סמכות עקיפה – סמכות שהוענקה לרשות בחקיקת המשנה;  הסמכות הראשונית שמכוחה מתבצעת הפעולה חייבת להיות מכוח חקיקה ראשית, אך למעשה הפעולה יכולה להתבצע מתוקף תקנות או חקיקת משנה אחרת. יש לציין כי אם הוראות חקיקת המשנה נעדרות זיקה לסמכות שהוענקה בחקיקה ראשית, אזי הפעולה של הרשות המנהלית היא פעולה ללא סמכות. תקנות שאינן מתבססות על חוק חרוט של כנסת ישראל נעדרות תוקף חוקי, ולמעשה חסרות סמכות מכוח עיקרון חוקיות המנהל. החריג היחיד לכך הן: תקנות לשעת חירום, שלא חייבות להיות מכוח חוק, למרות שבעצם הן כן מכוח חוק שקבע מצב חירום. בכל שאר התקנות – חל העיקרון בדבר חוקיות המנהל. כאמור, הסמכות צריכה להיות או במישרין בחוק, או בעקיפין לפי החוק. 

 

4) סמכויות עזר - הסמכה שמקורה בסמכויות עזר שניתנות לרשות מנהלית בצורה נלווית לסמכות הראשית, בהתאם לפקודת הפרשנות. אי אפשר לטעון לסמכות עזר כאשר אין סמכות עיקרית, אך אם ישנה הסמכה בחוק.

על מלשינות ומלשינים

כב' השופט חיים ה' כהן

"על עם ישראל היו המוסרים והמלשינים שנואים מאז ומקדם מאין כמוהם; ואם צמחה שנאה זו על רקע חיי הגלות, הרי הממלכתיות הישראלית שזכינו בה עם קום המדינה אינה גורעת בהרבה מן הסלידה במוסרים ובמלשינים שאליה הורגלנו כשעוד היינו בין האומות. ולענין הסלידה הזאת אין אנו יחידי סגולה: היא מנת חלקם של כל עמי התרבות הדוגלים בכבוד האדם ובחירותו; רק תחת שלטונות טוטליטריים, כמו בגרמניה הנאצית וברוסיה הסובייטית, הועלתה חובת המלשינות לדרגת חובה אזרחית ומשפטית העדיפה על כל יחסי בני אנוש".

 

[ע"פ 496/73 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד כח(1) 716]

מדיניות של רשות מנהלית אינה נעדרת חריגים

 

"מדיניות נעדרת חריגים כמוה כמכונת-מסבים בלא שמן להסיכה. מה זו האחרונה לא תפעל ותישרף במהרה, כן דין המדיניות. רק מדיניות שחריגים בצידה סופה להתקיים".

 

כב' השופט, ד"ר מישאל חשין

 

[בג"צ 3648/97 ישראל סטמקה ואח' נ' שר הפנים ואח' פ"ד נג(2) 728]. 

 

שמירת האנונימיות כמנגנון להבטיח את חופש הביטוי

 

"האנונימיות היא לעיתים תנאי לעצם האפשרות והנכונות להתבטא, ופעמים האנונימיות היא גם חלק מן המסר הגלום בביטוי".

 

קיימים מצבים בהם אדם שלא יוכל לדבוק באלמוניותו – לא יתבטא כלל, וזאת בשל תחושות אישיות כמו בושה או מבוכה, או בשל לחצים חיצוניים וחששות מפני תגובת הסביבה: "יתכנו בהחלט מצבים שבהם המסרים החשובים ביותר – לאדם עצמו או לאחרים זולתו – יהיו עצורים בתוך האדם פנימה, ורק היכולת לומר את הדברים באופן אנונימי תוכל לפרוץ את החסמים. ממילא, האנונימיות היא לפעמים פתח לחופש ביטוי. האנונימיות היא לעיתים חלק מהמסר עצמו. היא נועדה לחדד את המסר, לתמוך בו או למנוע העמסת הנחות מסוימות על תוכנו של הביטוי".

 

כב' השופט, אליעזר ריבלין

 

[רע"א  4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה  לשרותי  בזק בינלאומיים בע"מ (טרם פורסם)]. 

 

פגיעה בחירות האישית גוררת אחריה פגיעה בזכיות יסוד נוספות

 

"הפגיעה בחירות האישית, כמו פגיעת אבן במים, יוצרת מעגל מתרחב של פגיעה בזכויות יסוד נוספות: לא רק בחופש התנועה, אלא גם בחופש הביטוי, בצנעת הפרט, זכות הקניין ובזכויות נוספות[...]".

 

כב' השופט, יצחק זמיר

 

[בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון ואח' פ"ד נג(5) 241]. 

 

דוידוב-בנימיני ושות' - חברת עורכי-דין

משפט ציבורי: עתירה מנהלית, עתירה לבג"צ, משפט מוניציפלי וניסוח הצעת חוק
"בית-סילבר", דרך אבא הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן

טל': 03-6494555; פקס: 03-6494554

© 2014 by Adir A. Benyamini. Proudly created with Wix.com

  • Facebook B&W
  • Google+ B&W
  • Twitter B&W
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now