פרשת בנק המזרחי נגד מגדל

 

ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי,

פ"ד מט(4) 221

 

 

פסק הדין אשר יצר את התשתית הנורמטיבית המאפשרת לבית משפט העליון להביא לפסילתו של חוק (אשר בא בסתירה חדה עם עקרון חוקתי מוגן ואשר אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הוראות פסקת ההגבלה) באופן גורף, ולכל בית משפט אחר באופן קזואיסטי.

 

פסק הדין נדון בפני הרכב של תשעה שופטים (שמגר, ברק, חשין, גולדברג, בך, לוין, טל, מצא וזמיר); הרקע היה תקפותו החוקתית של חוק ההסדרים בחקלאות משנת 1992, שכונה "חוק גל", על שם מחוקקו ח"כ גדליה גל. הבסיס לחוק נלקח מדיני פשיטת הרגל, ומכאן נקבע בחוק כי כאשר נושה מגיש תביעה נגד גוף חקלאי (מושב), האחרונים יכולים לבקש שהתביעה תעבור לדיון אצל המשקם, שסמכותו לרכז את כל החובות ולהודיע על מחיקת חלקים ממנו. חוק גל עבר לפני חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו באותה השנה, ולכן כביכול היה מחוסן מביקורת שיפוטית, אך בפסק דין זה בעניין מגדל נקבע לכך סייג: לכך נקבע סייג: "הדין הישן מוגן בפני ביטול. עומדת לו מטריה חוקתית המגינה עליו. אך הדין הישן אינו מוגן מפני תפיסה פרשנית חדשה באשר למובנו".

 

חוק חוק תוקן אחרי חקיקת חוקי היסוד, באופן שהיה בו להרחיב את הפגיעה בנושים, תוך שהוא מאריך את התקופה בה יכול המשקם להורות על מחיקת חובות. לכך התייחס כב' הנשיא, מאיר שמגר, בפסק הדין וכתב כי "תיקון חוק, ככל הוראת חוק, הוא דין נפרד וחדש, שהוראות אי התחולה אשר בסעיף 10 לחוק היסוד אינה ישימה לגביו".

 

השאלה שעמדה במרכז פסק הדין הייתה הפגיעה בזכויות הקניין של הנושים; סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע: "אין פוגעים בקניינו של אדם". הנשיא, אהרן ברק, ציין כי "קניין הוא כל אינטרס אשר יש לו ערך כלכלי". 

 

בנק המזרחי והנושים הנוספים טענו כי התיקון לחוק איננו חוקתי ודינו להתבטל בשל הפעיה הקשה בזכויות הקניין שלהם. המשיבים טענו שהגם שישנה פגיעה היא עונה על הדרישות של "פסקת ההגבלה".

 

בית המשפט מגיע למסקנה כי הפגיעה עומדת בהורת פסקת ההגבלה שמדובר בתיקון לחוק שהינו "לתכלית ראויה, והולם את ערכיה של מדינת ישראל". כמו כן סבר בית המשפט העליון כי "מידת הפגיעה אינה עולה על הנדרש", מכאן שהחוק תקף.

 

היקף הנושאים שנדונו במסגרת פרשה זו התרחבו, והתפתח דיון עקרוני בשאלות הנוגעות לחקיקת החוקה בכנסת ישראל; התפתחה מחלוקת בשאלה האם ניתן לראות את כנסת ישראל דהיום גם כ"רשות מכוננת", או ש"הרגע ההיסטורי" חלף בלי שוב. שאלה נוספת שעלתה היא סמכותה של הכנסת להגביל בחקיקה חוקים לכנסות שיבוא אחריה ו"לשריין חוקים" ברוב העולה על רוב של 61 חברים.

 

הנשיא ברק סבר כי לכנסת כ"רשות מכוננת" כאשר הוא מחוקק חוקי יסוד, יש סמכות להגביל את "המחוקק הרגיל" בחוקים במדרג הנורמטיבי הנמוך יותר (חוקי היסוד עומדים במדרג העליון יותר). לעניין אפשרות של ביטול חוק כותב הנשיא ברק כי המבחן אינו האם החוק הוא טוב, מוצדק ויעיל, אלא האם החוק עומד במבחנים החוקתיים.

 

הנשיא שמגר סבר כי לדעתו ההסמכה של הכנסת כ"רשות מכוננת" חלפה מן העולם, ואינה עוברת לכנסות הבאות עם סיום כהונתה של הכנסת הראשונה (למרות החקיקה הקיימת בעניין), אך בתחום החקיקה הכנסת הינה כל יכולה, מתוקף הריבונות הבלתי מוגבלת של המחוקק. מתוקף כך הוא דוחה את "תיאוריית שני הכובעים". 

 

השופט מישאל חשין בדעת מיעוט סבר כי שיטת המשטר הפרלמנטרי במדינת ישראל, מבוססת על הכרעת הרוב המשתנה בין מערכת בחירות אחת לרעותה. לפיכך, אין לכנסת עוד סמכות מכוננת מעת פיזורה של הכנסת הראשונה, והיא אינה יכולה לקבוע כללים החורגים מהנחת היסוד של המשטר הפרלמטרי בעל הרוב המתחלף, ולשריין חוקים הקובעים רוב שהוא מעל ל-61 חברי כנסת. אין היא יכולה ליצור אבן שאין בכוחה להרים. 

 

 


 

 

 

חוק חדש דוחה חוק ישן

 

"חוק חדש דוחה חוק ישן"; זהו כלל גדול וידוע במשפט, אשר מקורו במערכת המשפט הרומית ואשר נקלט במשפט הישראלי דרך המשפט המקובל: "lex posterior derogat priori", שפירושו "דין אחרון מסיט את קודמו". עקרון זה בא לידי ביטוי גם במקרא: "וישן מפני חדש תוציאו" (ויקרא כ"ו, י')[1].

 

לכך ראוי להוסיף את הכלל הנוסף והוא כי "חוק ספציפי" גובר על "חוק כללי"; כלומר יש לתת עדיפות להסדרים נקודתיים בחוק על פני חקיקה כללית, גם אם היא כביכול "חדשה יותר" (lex specialis derogat legi generali).

 

-----------------------------------

[1]   השופט, מאיר שמגר, בע"א 6821/93  בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי פ"ד מט(4) 221, 254-255

 

שלושה היבטים של שלטון החוק

כב' השופט אהרן ברק

שלטון החוק במובנו הפורמאלי משמעותו, שכל הגורמים במדינה, בין הפרטים כיחידים וכהתאגדויות ובין זרועות המדינה, חייבים לפעול על-פי החוק. שלטון החוק, במובן זה, משמעותו כפולה: חוקיות השלטון והשלטת החוק. זהו עיקרון פורמאלי, שכן איננו מתעניינים בתוכנו של החוק אלא בצורך להשליטו, יהיה תוכנו אשר יהיה. בכל הנוגע לרשות המבצעת, שלטון החוק משמעו חוקיות המינהל. הרשות המבצעת כפופה לחוק.

 

השופט ברק מדגיש כי "מן הראוי להבחין בין שלושה היבטים עיקריים של שלטון החוק: ההיבט הפורמלי (שלטון החוק הפורמלי); ההיבט היוריספרודנטלי (שלטון החוק התורתי); ההיבט המהותי (שלטון החוק המהותי)"[1].

 

הטעם להבחנה זו הוא בך ש"שלטון החוק במובנות הפורמלי, הוא תנאי הכרחי להבנת מושג שלטון החוק, אך אין הוא תנאי מספיק". הגשמת חוק מסוים יכולה לעלות בקנה אחד עם שלטון החוק הפורמלי, אולם אין לומר כי אותו החוק יכול לדור בכפיפה אחת עם עקרון שלטון החוק. לא לחינם קבעו שני הוגי וחכמי משפט הנודעים, ג'ון רולס[2] ויוזף ראז[3] כי שיטת משפט שאינה מקיימת את "כללי הצדק הטבעי", אינה עומדת במבחן שלטון החוק היוריספרודנטלי. 

 

השופט ברק מציין לפיכך כי אין להסתפק במושג של שלטון החוק, "אשר על פי מאפייניו הפורמליים והיוריספרודנטליים, עשוי להתקיים גם במדינות טוטליטריות"[4].

 

עו"ד אדיר בנימיני

 

 

הערות שלויים:

 

[1]  אהרן ברק "שלטון החוק ועליונות החוקה" מתוך: אהרן ברק מבחר כתבים א' (בעריכת חיים ה' כהן ויצחק זמיר) ירושלים: נבו תש"ס-2000, עמ' 319, 320.

[2]  John Rawls, A Theory of Justice (Cambridge: Harvard University Press, 1971) 235

[3]  Joseph Raz, ‘The Rule of Law and its Virtue’ (1977) 93 Law Quarterly Review 195

[4]  אהרן ברק "שלטון החוק ועליונות החוקה" מתוך: אהרן ברק מבחר כתבים א' (בעריכת חיים ה' כהן ויצחק זמיר) ירושלים: נבו תש"ס-2000, עמ' 319, 337

[5]  אהרן ברק "החוקה הכלכלית של ישראל" משפט וממשל ד' 257 (1988)

 

הבשורות שנשא עימו פסק הדין בעניין בנק המזרחי נ' מגדל

 

"מים רבים זרמו בנהר המשפט החוקתי מאז ניתן פסק הדין העקרוני בפרשת בנק המזרחי, והשינוי הנורמטיבי במעמדן של זכויות האדם, זאת ידענו, נשא עמו בשורה לרבים. הוא נשא עמו בשורה לנושים ולמנהלי תיקי ההשקעות. הוא נשא עמו בשורה לשוחרת קורס הטיס ולמבקשת להימנות על דירקטוריונים ממשלתיים. סבורני, כי ברוח זו נכון להוסיף ולקבוע כי אותו שינוי נושא עמו בשורה לעותרים, באשר עניינם שאוב מלב-לבו של הצורך בהכרה חוקתית בזכות לכבוד".

 

כב' השופט, אדמונד א' לוי

 

[בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי ואח' נ' שר האוצר ואח' (טרם פורסם)]. 

 

על מעמדה המיוחד של חקיקת משנה שזכתה לאישורר הכנסת

 

"זהירות מיוחדת ינהג בית המשפט קודם שיתערב בחקיקת משנה שזכתה לאישורה של ועדה מוועדות הכנסת. הטעם לכך הוא, שחקיקת משנה אשר נתאשרה כאמור יש שהיא נתפסת כ'חקיקה עקיפה מטעם הכנסת עצמה' (כביטויו של השופט ברנזון בבג"צ 108/70 מנור ואח' נ' שר האוצר, בעמ' 445 מול אות השוליים ג). כלל זה, המחייב אמת מידה של זהירות מיוחדת ביחס ליכולת ההתערבות בחקיקת משנה שאושרה על-ידי ועדה מוועדות הכנסת, היה נר לרגלי בית המשפט גם בפרשיות נוספות[...] משמעותו של כלל זה איננה, שבאישורה על-ידי ועדה מוועדות הכנסת יש כדי לחסן חקיקת משנה, שהיא בלתי סבירה בעליל, מפני ביטול על-ידי בית המשפט. אכן, בידי בית המשפט לפסול חקיקת משנה מחמת אי-סבירות, גם אם אושרה על-ידי ועדה מוועדות הכנסת, אלא שבית המשפט 'לא ימהר לשלול מטעם זה את תקפה של חקיקת-משנה כזאת... אלא כאמצעי אחרון במקרה קיצוני ביותר, שבו עלול להיגרם עוול בולט שאין לו תקנה בדרך אחרת, למשל, על-ידי פרשנות מתאימה העוקפת את הצורך בפסילה'".

 

כב' השופט, אליהו מצא

 

[בג"צ 4769/90 עאמר סאלח זידאן נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מז(2) 147]. 

 

תיקון לחוק ישן ו"חסין" חוקתית, כן כפוף לביקורת חוקתית 

 

"כאשר המחוקק חוקק את החוק המתקן, הוא מודע לחובה המוטלת עליו, על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא לפגוע בזכות היסוד בניגוד לחוק היסוד. תפקידו של בית המשפט הוא לבדוק אם אכן החוק המתקן מקיים חובה זאת. משמע, על בית המשפט לבדוק את החוק המתקן לאור חוק היסוד".

 

כב' השופט, פרופ' יצחק זמיר

 

[בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון ואח' פ"ד נג(5) 241]. 

 

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל המחלקה למשפט ציבורי

דוידוב-בנימיני ושות' - חברת עורכי-דין

משפט ציבורי: עתירה מנהלית, עתירה לבג"צ, משפט מוניציפלי וניסוח הצעת חוק
"בית-סילבר", דרך אבא הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן

טל': 03-6494555; פקס: 03-6494554

© 2014 by Adir A. Benyamini. Proudly created with Wix.com

  • Facebook B&W
  • Google+ B&W
  • Twitter B&W
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now