top of page

פרשת ערי ז'בוטינסקי

 

בג"צ 65/51 ערי ז'בוטינסקי ואח' נ' נשיא מדינת ישראל פ"ד ה(1) 801 

 

 

העתירה שהוגשה בפרשה זו לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, עניינה היה בקשה שבית המשפט יורה לנשיא מדינת ישראל להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי-הכנסת הראשונה. כל זאת לאחר שראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, התפטר מתפקידו. העותרים לבית המשפט הגבוה לצדק בקשו למעשה למנוע הליכה לבחירות מוקדמות לכנסת השנייה. 

נשיא מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן, קיבל את התפטרותו של ראש הממשלה ביום ה-14 לפברואר 1951 וקיים התייעצויות עם עם ראשי סיעות הכנסת. ראש הממשלה דחה את הצעתו של הנשיא לנסות ולהקים ממשלה חדשה והציע במברק אותו שלח להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מראשי הסיעות שהצביעו אי-אמון בממשלה (מפ"ם, חירות, החזית הדתית המאוחדת, מק"י והציונים הכלליים). בסופו של יום שלח הנשיא אגרת ליו"ר הכנסת, ח"כ יוסף שפרינצק, ובה הודעה כי הממשלה תשמש מעתה כממשלת מעבר עד לעריכת בחירות חדשות.

 

העותרים (ערי ז'בוטנסקי והלל קוק) לא אמרו נואש ופעלו לשכנע את הנשיא להטיל בכל זאת את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת הראשונה. לאחר שמסיבות רפואיות נמסר להם שהנשיא מנוע מלקבלם לפגישה, הודיעו בכתב על כוונתם לעתור לבג"צ "שהוא המוסד היחידי היכול לפסוק על חוקיות המצב". העותר הוסיף כי הוא "מזמן סבור שבית הדין העליון של מדינתנו צריך להיהפך בהדרגה לפוסק העליון בשאלת חוקת המדינה".

בעתירה שהוגשה נטען כי לא הייתה סמכות לנשיא לפנות ישירות אל הכנסת בשאלה מדינית או משפטית-קונסטיטוציונית תוך שהוא לא ממלא את חובתו להטיל על אחד מחברי הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה חדשה.

 

עוד נטען בעתירה כי הנשיא פגע בזכויותיה של הכנסת הראשונה בכך שביקש להטיל את התפקיד על ח"כ שסירב לקבל לידיו את המשימה. עקב אי הטלת התפקיד נוצר מצב בו מכהנת ממשלת מעבר שאינה זוכה לאמון הכנסת.

 

היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, הופיע בפני בית המשפט העליון וטען כי האחרון אינו מוסמך לדון בעתירות כנגד נשיא המדינה (מתוקף חסינות) וכן כי אינו מוסמך לדיון בבקשה על פי החוק הקיים (חוסר סמכות).

כהן ניסה תחילה לטעון בהתבסס על המקורות העבריים כי יש לעשות אנלוגיה בין מעמדו של הנשיא לבין מעמדו של המלך בתקופת המקרא, אך לאחר שהרכב השופטים, בראשות נשיא בית המשפט, ד"ר משה זמורה, לא השתכנעו בטיעונים אלה ניסה לעשות אנלוגיה למעמדו של מלך אנגליה.

 

העותרים התנגדו לכך והפנו למקבילה בארצות הברית של אמריקה, שם נקבע על ידי בית המשפט העליון שאין לנשיא ארה"ב מעמד דומה למלך האנגלי. על פי החוקה האנגלית "המלך לעולם לא יחטא" ותוארו ותפקידו עוברים בירושה ולא כך הם פני הדברים ככל שהדבר נוגע לנשיא ארה"ב.

בית המשפט העליון קבע לפיכך שגם בישראל "אין חסינותו של הנשיא נובעת אפוא ממושכלות ראשוניים שיסודם במשטר המלוכני", ומכאן שאין צורך להכריע בנושא וזאת לאור ההחלטה שקיבל בית המשפט בדבר סמכותו לדון בנושא. בית המשפט אימץ את הגישה של בית המשפט העליון בארה"ב כי "אין דנים בשאלות קונסטיטוציוניות באופן מופשט. כלל מקובל הוא, כי בית-המשפט לא יקדים החלטה בשאלה קונסטיטוציונית, כל עוד הפרשה הנדונה אינה מציגה אותה כיאות".

בבואו לבחון את סמכותו ליתן צו עשה כנגד נשיא המדינה, בחן בית המשפט העליון את סמכויותיו בהתאם לאלו שהוענקו לו על ידי ממשלת המנדט הבריטי. לאור זאת קבע גם השופט, ד"ר זמורה, כי על בית המשפט העליון לבחון את סמכויותיו אך ורק על פי מבחן "הדין המצוי" (de lege lata). 

בשאלה האם יש בידו הסמכות להוציא צו-עשה כנגד נשיא המדינה בנסיבות שנדונו במסגרת העתירה, השיב בית המשפט העליון אין בידו הסמכות להוציא צו-עשה בנסיבות האמורות. בית המשפט העליון נדרש לשאלה האם המקרה הנדון הוא "הכרעה שיפוטית" וזאת על פי המבחנים של בית המשפט העליון בארה"ב, תוך שהוא מצטט מפסק דינו של השופט האמריקני, פליקס פרנקפורטר: "בעניין המעורר שאלות קונסטיטוציוניות עדינות, מוטלת עלינו חובה יתרה, לחקור בראש ובראשונה 'חקירת מפתן' אם בכלל מתפקידנו הוא להחליט בעניין. בקיצור, האם נמצא בפנינו מתדיין אשר הגיש תביעה בצורה ובתנאים מתאימים להכרעה שיפוטית".

מעבר לכך בחן נשיא בית המשפט העליון את השאלה האם ההכרעה על הפרש הינה הכרעה שיפוטית-משפטית או אם לאו, קרי לבחון את השאלה האם נשיא המדינה מיצה את כל האפשרויות להביא להרכבת ממשלה חלופית תחת זו שהתפטרה. בית המשפט מציין כי העותרים לא הציגו כל תקדים מן העולם בו חייב בית המשפט את ראש המדינה לנקוט צעדים מסוימים במסגרת מילוי תפקידו האקסקוטיבי. 

"השאלה שהובאה לפנינו נוגעת לסמכויותיו האקסקוטיביות והפוליטיות של הנשיא ואינה בתחום הרשות השופטת. אנו דוחים את הבקשה מחוסר סמכות".

De Lege Ferenda

De Lege lata

"הדין הרצוי והדין המצוי"; הדין המצוי (de lege lata) ידוע גם בכינויו Lex lata, משקף את המצב המשפטי כפי שהוא. לעיתים רבות קיים מתח רב בין מה הדין המצוי לבין הדין הרצוי (de lege ferenda), הידוע גם בכינוי Lex ferenda. במצבים מסוימים זהו בעצם הכינוי ל"חוק העתידי", זה שאמור להכנס לתוקף או זה שנמצא בהליכי הכנה/חקיקה.


לא אחת נוהגים הרשויות לפרש הסדרים נורמטיביים קיימים (קרי את חוק המצוי), כפי שהם היו רוצים לראות אותו, וזאת כאמור על ידי פרשנות של החוק הקיים. בית המשפט העליון נדרש לכך לא אחת וקבע כי "[...] אין לה, לרשות השלטונית, חופש לעצב לעצמה את המטרות, שלשמן היא רשאית להפעיל את שיקול-דעתה. שיקול-דעת, המופעל מכוח החוק, חייב להתקיים במסגרת המטרות שהחוק קבען, ובמסגרת זו בלבד" [בג"צ 953/87, 1/88 אברהם פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח'; סיעת העבודה בעירית תל-אביב-יפו ואח' נ' מועצת עירית תל-אביב-יפו ואח' פ"ד מב(2) 309, 324]. 


הסמכות לתקן את החוק המצוי נמצאת, כידוע, בידיו של המחוקק הראשי; כאשר הרשות המבצעת מנסה לפעול או פועלת בהתאם ל"דין הרצוי" לשיטתה, היא חורגת מסמכותה, ומפרה את האיזון בין הרשויות. עמד על כך כב' הנשיא משה לנדוי: "המנגנון הכללי של רשויות השלטון יכול לפעול כראוי רק כאשר כל אחת מרשויותיו עושה את המוטל עליה. כאשר רשות אחרת רואה עצמה חייבת לעמוד בפרץ ולקבל על עצמה תפקיד שמחוץ לתחומה הנכון, מופר האיזון העדין בין הרשויות וגם נגרם נזק לרשות שקבלה על עצמה נטל כבד מידי" [משה לנדוי "שפיטותם של הליכי הכנסת" מתוך ספר לנדוי כרך א' (תל-אביב: בורסי), תשנ"ה-1995, עמ' 1099].    

"חובתו של המלך לצוות את הראוי ולאסור את שאינו ראוי; ציווי הדברים שיש לעשותם ואיסור הדברים שאין לעשותם - הרי זה יעודו המיוחד של החוק. מכאן שהמלך הוא החוק החי, והחוק - המלך הצדיק"

 

 

פילון

[ציטוט לקוח מתוך: יוסף א' דוד במבוא לספר נומוס ונראטיב מאת רוברט קאבר (הוצאת שלם)

על הסימן המציין את הצדק והמוגדר על-ידי היפוכו

 

 

"צריך לנסות לברר מהו הסימן המציין את הצדק או את אי-הצדק: מהי התכונה, ואם בכלל יש תכונה, המיוחסת לכל דרכי ההתנהגות שמציינים אותם כאי-צדק (כי את הצדק, כמו הרבה תארים מוסריים אחרים, אפשר להגדיר באופן היותר טוב על-ידי הפוכו), והמבדלת בינם ובין דרכי-התנהגות שאמנם מגנים אותם, אך מבלי להשתמש ביחס אליהם באותו תואר-הגנאי המיוחד".

 

ג'ון סטוארט מיל

 [ג'ון סטוארט מיל התועלתיות תרגם: אריה סימון (הוצאת מאגנס, תשנ"ד)  עמ' 103]

The priceless heritage of our society is the unrestricted constitutional right of each member to think as he will. Thought control is a copyright of totalitarianism, and we have no claim to it. It is not the function of the government to keep the citizen from falling into error; it is the function of the citizen to keep the government from falling into error.
----
American Communications Association v. Douds, 339 U.S. 382, 442-43 (1950).

"אין זה מתפקידה של הממשלה לשמור על האזרחים מלטעות; תפקידם של האזרחים הוא לשמור על הממשלה מלטעות

(השופט רוברט ה. ג'קסון)

על השלמות והיופי של האמת

 

"האמת היא היסוד והתבונה של השלמות ושל היופי. דבר, מאיזה טבע שיהיה, לא יוכל להיות יפה ושלם, אם אינו באמת כל מה שהוא ראוי להיות, ואם אין לו את כל מה שראוי להיות לו".

 

פרנסואה דה לה-רושפוקו

 

 

 [לה-רושפוקו כתבים נבחרים תרגם: יוסי אסודרי (הוצאת הקיבוץ המאוחד)  עמ' 147]

רגש הצדק כחוש טבעי הזקוק להדרכה 

 

"העובדה שהטבע מנחיל לנו רגש ידוע, אינה מצדקת בהכרח כל מה שרגש זה מעורר בנו. רגש הצדק היה יכול להיות חוש טבעי מיוחד, ועם זה יכול היה להיות זקוק, כשאר חושינו הטבעיים, להדרכתו ולהארתו של שכל שהוא גבוה ממנו".

 

ג'ון סטוארט מיל

 

[ג'ון סטוארט מיל התועלתיות תרגם: יוסף אור (הוצאת מאגנס, תשס"ג)  עמ' 101]

מושג החוק והקשרו הנורמטיבי

 

"החוק, מרגע שמבינים אותו בהקשרם של הנראטיבים המקנים לו משמעות, אינו נעשה סתם מערכת של כללים שיש לקיים, אלא עולם שבתוכו אנו חיים".

 

רוברט קאבר

 

[רוברט קאבר נומוס ונראטיב תרגם: אביעד שטיר (הוצאת מאגנס, תשע"ב)  עמ' 1]

מניעת חקיקת חוקים רעים עלולה לבוא על חשבון חוקים טובים

 

"אפשר אולי לומר שהיכולת למנוע חוקים רעים כוללת את היכולת למנוע חוקים טובים, ואפשר להשתמש בה במידה שווה לשתי התכליות כאחת. [...]כל תקנה שתכליתה לרסן את ההגזמות בחקיקה, ולהשאיר את הדברים במצב שבו נמצאו בכל פרק זמן נתון, צפויה להועיל הרבה יותר מאשר להזיק, משום שהיא יפה להגברת היציבות במערכת החקיקה. הנזק העלול אולי להיגרם עקב הכשלתם של כמה חוקים טובים יקוזז די והותר בתועלת שבמניעתם של מספר חוקים רעים".

 

ג'יימס מדיסון

 

[פובליוס הפדרליסט (#73) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 369]. 

 

מושג החוק והקשרו התרבותי

 

"יצירת משמעות משפטית - בריאת החוק - מתחוללת תמיד באמצעות תווך שהוא תרבותי במהותו".

 

רוברט קאבר

 

[רוברט קאבר נומוס ונראטיב תרגם: אביעד שטיר (הוצאת מאגנס, תשע"ב)  עמ' 7-8]

עו"ד אדיר בנימיני:

 

 

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד הרישוי.

הגשת עתירה מנהלית נגד

משרד הבריאות

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד הפנים

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד התחבורה

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד החינוך

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד הבטחון

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד האוצר

הגשת עתירה מנהלית נגד המשרד לבטחון פנים

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד התרבות והספורט

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד הכלכלה

הגשת עתירה מנהלית נגד משטרת ישראל

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד המשפטים

הגשת עתירה מנהלית נגד המשרד לקליטת עלייה

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד המדע והטכנולוגיה

הגשת עתירה מנהלית נגד המשרד להגנת הסביבה

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד האנרגיה והמים

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד החקלאות

הגשת עתירה מנהלית נגד משרד הבינוי והשיכון

הגשת עתירה מנהלית נגד המשרד לשירותי דת

 

הגשת עתירה מנהלית נגד העירייה

 

הגשת עתירה מנהלית נגד הרשות המקומית

ערעור מינהלי

 

משפט ציבורי: מינהלי, חוקתי, רשויות-מקומיות, ניסוח הצעות חוק

עתירות מנהליות ועתירות לבג"צ 

 

"בית סילבר", דרך אבא-הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן
טל': 03-6494555  פקס: 03-6494554

 

bottom of page