משפט ציבורי: מנהלי, חוקתי, מוניציפאלי, ניסוח הצעות חוק

עתירות מנהליות ועתירות לבג"צ 

 

"בית סילבר", דרך אבא-הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן
טל': 03-6494555  פקס: 03-6494554

 

מערכת המשפט בתקופתו של המלך  פיליפ השני "אוגוסט"

 

(מלך צרפת 1180-1223)

בתחום המשפט, כחלק מהמערכת האדמיניסטרטיבית, יש לנו מקורות טובים יחסית מתקופתו של פיליפ אוגוסט, בהשוואה למקורות שרדו מתקופת המלכים שמלכו לפניו. פיליפ ירש מאביו מערכת משפטית שבה המישור המקומי היה סטטי, והמערכת המשפטית המרכזית הייתה ניידת, ונעה עם חצר המלך. בית המשפט של פיליפ כונה בשם Curia Regis; באותה תקופה היה יותר קל להביא את בית המשפט מפאריס לתושבי הממלכה, מאשר להביא את המתדיינים לפריס. מלכי ימי הביניים ראו חובה לעצמם לכפות "חוק וסדר" באמצעות בתי המשפט שלהם.

מבוא ורקע אישי:

במהלך חודש אוגוסט 1165 התעורר לילה אחד משנתו, סטודנט אנגלי צעיר שלמד באוניברסיטת פאריס למשמע צהלות שמחה, חצוצרות ואורות חזקים שחדרו מבעד לחלונו. הסטודנט, ג'ראלד מווילס (Wales), הוציא את ראשו מחלון חדרו על מנת לברר את הסיבה למהומה. שתי נשים זקנות בישרו לו כי למלך לואי השביעי נולד בן ויורש לאחר שנים רבות של המתנה, ובמסגרת נישואיו השלישיים. אישה אחת שזיהתה את מוצאו הטעימה בכך שאמרה כי "עכשיו יש לנו מלך, שניתן לנו מידי האל, ובאמצעותו נחריב את הממלכה שלך"[1], נבואה שאכן תתממש במובן מסוים ברבות הימים. 

 

הולדתו של פיליפ הצילה את עתיד השושלת הקפיטינגית; אביו לואי השביעי (1137-1180) החליט  לקרוא לו על שמו של פיליפ אחיו הבכור והנערץ של אביו, שאמור היה לרשת את הממלכה, אך נהרג בתאונת רכיבה. השם פיליפ השתרש בתוך השושלת הקפיטינגית בהשפעת אנא מקייב, אישתו של הנרי הראשון ואמו של פיליפ הראשון.

 

פיליפ אוגוסט הצליח במהלך 43 שנות כהונתו להטביע את חותמו מבחינות רבות על תקופתו. הוא הגיע להישגים בתוחמים רבים: הוא חיזק את מעמד הכתר הצרפתי במערכת הפאודלית הצרפתית, שמר בקנאות על הריבונות הטמפוראלית שלו תוך סיכול ניסיונות ההתערבות של האפיפיור בנעשה בארצו, והצליח לבצר את ההכרה בריבונות העצמאית של צרפת כאשר הביא את האפיפיור להכיר בצו "פר ונרבילם" (per venerabbilem), המכיר באי תלותה של הממלכה הצרפתית כלפי הקיסרות: "מלך צרפת אינו מכיר בעליון עליו בעניינים הארציים"[2]. בנוסף לכך,  פיתח מלך זה את העיר פריז, הוא ריצף את העיר והקיף אותה בחומה מן החלק הדרומי ועד נהר ה-Sequane[3]. פיליפ אוגוסט הגיע גם להישגים רבים ומרשימים בתחום הצבאי: בין גולות הכותרת שלו, יש למנות כמובן את כיבוש עכו במסע הצלב השלישי והניצחון המזהיר בקרב בובין (Bouvines). בשנת 1180 עם עלייתו לשלטון הייתה לממלכה האנגלית האנז'ובינית דריסת רגל בכמחצית משטח צרפת המודרנית, כאשר השטח שנימצא בשליטה מלכותית ישירה היה מאוד מצומצם. המלך האנגלי הנרי השני אף הגדיל את השטח "הצרפתי" שלו, על ידי נישואיו לאלינור מאקוויטניה, שנישואיה לאביו של פיליפ, לואי הותרו. במהלך כהונתו מצליח פיליפ אוגוסט להקטין בצורה משמעותית את האחיזה האנגלית בתחומו. בין השנים 1202-1206 הוציא פיליפ מידי האנגלים את חבלי נורמנדיה, מן, אנז'ו, טורן, פואטו וסנטונז'[4].

 

בשנת 1180 שנה לאחר מות אביו ועלייתו לשלטון נשא פיליפ לאישה את איזבלה אחייניתו של רוזן פלנדריה, וקיבל בתמורה לכך את השליטה בחבל ארטוא. במהלך השנים הראשונות למלכותו פיליפ עסק רבות בניסיונות ליצור אי שקט פנימי בתוך הממלכה של הנרי השני יריבו הגדול באותה תקופה. באמצעות מגעים רצופים עם בניו של הנרי (בעיקר ריצ'ארד שעתיד להיות המלך ריצ'ארד "לב הארי"), הצליח פיליפ ליצור סכסוכים וחיכוכים פנימיים סביב הירושה. הדבר גרם לכך שהנרי נאלץ לוותר על נחלות בצרפת עוד בחייו לטובת בניו.

 

ביוני 1190 יצא פיליפ למסע צלב לארץ ישראל. ריצ'ארד ששנה קודם לכן הומלך על אנגליה עם מות אביו, נוטל גם הוא את הצלב, כחלק מהבטחתו של אביו לכפר על חלקו ברציחתו של הארכיבישוף תומס בקט. שני הצבאות שנעו במקביל לכיוון ארץ ישראל, התבשרו במהלך המסע על מותו של הקיסר פרידריך "בארברוסה" שהיה אמור ליטול חלק במסע, וטבע בים השחור בדרך לארץ הקודש. המסע התעכב הרבה מעל הדרוש בשל מאבקי כוח והגמוניה בין המלכים. התקרית הרצינית ביותר אירעה בסיציליה,  כאשר ריצ'ארד הסתכסך עם אחד מבכירי הוואסלים של פיליפ, וויליאם מבארס (Barres). ריצ'ארד ניצל את התקרית על מנת להתחמק מהמחויבות שלו לשאת את אחותו של פיליפ, אליס. לטענתו של ריצ'ארד, אביו, הנרי "ידע אותה, ואף ילדה לו בן"[5]. אין ספק שהאינפורמציה הזו הייתה כבר ידועה לריצ'ארד זמן רב, והוא רק חיפש את ההזדמנות להתנער מההתחייבות שלו להינשא לה. לאחר משא ומתן למציאת פשרה בין הצדדים, הסכים פיליפ לבלוע את עלבונו, ולקבל פיצוי כספי תמורת הסכמתו לביטול הנישואין המתוכננים. התקרית הזו בהחלט תרמה להעלאת רף האיבה בין פיליפ לריצ'ארד.

 

בסופו של דבר החליטו ראשי המחנות להמתין עד בוא האביב, ורק אז לצאת לכיוון ארץ ישראל. פיליפ עזב את סיציליה ב-30 למרץ 1191, והגיע לעכו דרך צור ב-20 לאפריל, כאשר ריצ'ארד עיכב את הכיבוש המתוכנן של העיר עכו, בשל שאיפתו להשתלט קודם לכן על האי קפריסין. פיליפ שהכין צבאו להתקפה על העיר, עמד בהבטחתו לריצ'ארד ונימנע מלתקוף את העיר עד לבואו, אך סבלנותו החלה לפקוע כאשר ריצ'ארד בושש להגיע. על פי עדות של צלבן מהתקופה, פיליפ בהחלט יכול היה לכבוש את העיר בעצמו, אך בחר להמתין לריצ'ארד[6]. כאשר ריצ'ארד הגיע בתחילת חודש יוני, חלק מחומות העיר כבר היו הרוסות למחצה, וחוסר המוטיבציה של ריצ'ארד ליטול חלק במתקפת בזק על העיר מייד עם בואו, הביאה בסופו של דבר לכך שהעיר עכו נכבשה כמעט לחלוטין על ידי צבאו של פיליפ.

 

אחרי כיבוש עכו, החליט פיליפ לחזור חזרה לצרפת, מבלי שהמטרה העיקרית של המסע לשחרר את העיר ירושלים הושגה. הסיבה העיקרית להחלטה לחזור הייתה מותו של פיליפ רוזן פלנדריה, ורצונו של פיליפ אוגוסט לפקח מקרוב על סידורי הירושה. בנוסף לכך פיליפ היה חולה וסבל מחום גבוה במהלך השהייה בארץ ישראל. גם הידיעות סביב מחלתו של בנו הפעוט, ויורש העצר לואי, זירזו את החלטתו לשוב למולדתו. אם לא די בכך, יחסיו המתוחים עם המלך האנגלי, ודאי לא נתנו לו עודף מוטיבציה להישאר ולהילחם. פיליפ לא עמד בהתחייבות בטרם יצא את א"י, ובמהלך העדרו של ריצ'ארד הוא כבש חלק מנחלותיו בנורמנדיה. בשנת 1194 עם שחרורו של ריצ'ארד מהשבי של קיסר האימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני, היינריך הרביעי, אילץ ריצ'ארד את פיליפ להחזיר לו את השטחים שכבש.

 

מותו של ריצ'ארד בשנת 1199, ועלייתו לשלטון של אחיו, ג'ון "ללא ארץ"[7], סייעו לפיליפ להגיע להישגיים טריטוריאליים, ולהעביר חלק מנחלותיו של ג'ון בצרפת לשליטתו הישירה. פיליפ הצליח לנצל את חוסר הפופולאריות של ג'ון בקרב הווסאלים שלו לטובתו. כך המריד פיליפ את ארתור, רוזן ברטני נגד ג'ון, והכיר בו כואסל ישיר שלו. בשנת 1202 במסגרת מסע שניהל ג'ון בדרום צרפת, הוא חשק באישה שהיית מאורסת לאחד מאצילי פאוטו, הוגו מלוזיניואן, שהיה ואסל ישיר של פיליפ אוגוסט. הוגו התלונן בפני פיליפ כנגד ג'ון על כך שזה האחרון גזל את אשתו המיועדת. 

 

פיליפ ניצל את העובדה שנוצר כאן סכסוך בין שני ואסלים שלו, שכן גם ג'ון משמש כואסל שלו, מתוקף היותו דוכס נורמנדי ורוזן קסקוניה, והזמין את ג'ון לבירור בפני בית הדין שלו, שהיה מורכב מהואסלים האחרים של פיליפ. ג'ון סירב להכיר בסמכותו של פיליפ לשפוט אותו במעמד של ואסל, שכן בתור דוכס נורמנדיה טען ג'ון שיש לו זכויות מועדפות, ולכן כלל לא התייצב בבית הדין[8]. אי הופעתו של ג'ון נתנה לפיליפ את העילה לנדות אותו מכל נחלותיו בצרפת, ולשחרר את הואסילים של ג'ון מהמחויבות שלהם כלפיו, ובכך לבטל בעצם את כל מערך השבועות שלג'ון יש נגיעה אליהם. בעקבות פסק הדין כבש פיליפ בשנת 1204 כמעט ללא התנגדות את חבל נורמנדיה. בשנה זו ניסה האפיפיור אינוצנטיוס השלישי, להתערב בסכסוך הפאודלי בטוענה כי פיליפ עבר על מצוות התוכחה, שהוא חטא בין אדם לחברו: "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא אליו חטא", מתוך ספר דברים, ציווי המופיע גם באינגווליון על פי מתי: "וכי יחטא לך אחיך, לך והוכחת אותו בינם ובינו לבדו, ואם ישמע אליך קנית לך אחיך: ואם לא ישמע לך קח עמך עוד אחד או שניים למען על פי שניים או שלושה יקום דבר, ואם לא ישמע אליהם הגד אל הכנסייה [ecclesia], ואם לא ישמע אל הכנסייה, והיה לך כגוי ומוחס" [מתי י"ח 15-17]. לאור זאת, קבע אינוצנטיוס כי עסקינן בסכסוך שיש לו את הזכות להתערב בו[9], ותבע לעצמו את הזכות הזאת באופן חסרת תקדים. להלכה ביקש אינוצנטיוס בהתערבותו בנושא הזה לפייס בין הניצים לצורך השגת "שלום האל" (Pax Dei), אך בפועל היו לו שאיפות להתערב בעניינים טמפוראליים, ובמגמות האלה פיליפ נילחם בתקיפות.

 

יחסיו של פיליפ אוגוסט עם האפיפיור אינוצנטיוס השלישי היו באופן כללי מורכבים מאוד. ספק אם יחסיו של המלך הצרפתי היו כל כך בעייתיים תחת כהונתו של אפיפיור אחר. אינוצנטיוס השלישי נחשב לאפיפיור פוליטי מאוד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"ממלא מקומו של ישו עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיע הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. פיליפ אוגוסט נתן לכנסייה את הכבוד הראוי לה, אך לא מעבר לכך. הוא סירב כאמור בכל תוקף להסכים לעובדה שהאפיפיור יתערב בעניינים הפנימיים של צרפת, ופעמים רבות מחא על כך בתקיפות. פיליפ נהנה מיתרון גדול בהשוואה למלכים אחרים בתקופתו, וזאת בזכות שמם הטוב של אבותיו אשר פיתחו מסורת של מערכת יחסים טובה עם הכנסייה ברומא. הטיפול התקיף של פיליפ בנושא המינות הייתה פועל יוצא של המדיניות הזאת. הוא נילחם במינות בנחלות שהיו בשליטתו הישירה בצורה התקיפה ביותר מבין המלכים בתקופתו. פיליפ האמין ברמה העקרונית כי ברגע שהמינות הוקעה על ידי הדרג הכנסייתי, על הזרוע הטמפוראלית בכל מדינה להוציא את ההחלטה. בצפון צרפת שם השלטון המלכותי היה חזק יחסית, הצליח פיליפ להשתלט על כתות המינות ללא קושי מיוחד, ברם בתקופתו החלה להתגבר בדרום המדינה המינות הקתרית[10]. המינות הקתרית התפשטה לכל רחבי אירופה המערבית אבל היא היכתה את השורש העמוק ביותר באזור הדרומי של צרפת, שם היא מזוהה יותר בשמה כמינות "האלביגזית". המינות הזו התפתחה דווקא שם בשל יחס סלחני של האצולה המקומית באזור זה, שבו כמעט ולא הייתה עד אז דריסת רגל מלכותית, היות והיה עצמאי מאוד. בזכות עצמאות זו נוצרה קרקע פורייה להתפתחות רעיונות תיאולוגיים אלטרנטיביים לכנסייה. נזיר קתולי סיפר כי "כה רב היה כוחה [של המינות האלביגנזית] עד שכל זירעי האמונה של עם זה נראו עשבים שוטים של מינות"[11]. הרוזן ריימונד מטולוז, שהיה השליט המרכזי ביותר של האזור חשש להתמודד עם המינות בשל מימדיה הגדולים ולכן נחשד על ידי הכנסייה כמי שיש לו גישה אוהדת לאלביגנזים. כאשר אינוצנטיוס מגיע למסקנה כי עליו לפעול לדיכוי בכוח של המינות הוא פונה לעזרתו של פיליפ אוגוסט, ואף מבטיח לו בתמורה הבטחות טריטוריאליות. ברם פיליפ שהיה זהיר מאוד במהלכיו לא התפתה לקבל את ההצעה, שכן הוא כלל לא הכיר בסמכותו של האפיפיור להבטיח הבטחות מסוג כזה. בינואר 1208 נירצח שליח הלאגט האפיפיורי[12], פטרוס מקאסטלנו (Castelnau), דבר שמביא את אינוצנטיוס להכריז על מסע צלב נגד האלביגנזים. פיליפ למרות פנייה נוספת של האפיפיור עמד בסירבו להשתלב באופן אקטיבי במיגור המינות, ואת המשימה נוטל על עצמו סימון דה מונפור (Simon de Montfort). בסופו של דבר נאות פיליפ לשלוח את בנו לואי למערכה, אך הייתה סיבה לכך הייתה פוליטית ולא דתית. מעורבותו של מלך ארגון, פרדו השני, שנילחם לצד האלביגנזים לא יכולה הייתה להשאיר את פיליפ אדיש, אך ראוי להדגיש כי חלקו של פיליפ בדיכוי מינות זו לא היה מכריע.

  

פיליפ אוגוסט היה תומך נילהב של פיתוח האוניברסיטה של פריס, שם לימודי התיאולוגיה היוו את המקצוע העיקרי, ובמהלך כהונתו הייתה פריחה גדולה של המוסד הזה. בין היתר העניק חסינות משפטית לתלמידים ולמורים שם[13].

 

מלבד התקרית והמחלוקת שהתעוררו סביב התרת נישואיו של פיליפ עם רעייתו השנייה אינגבורג מדנמרק (נישאו בשנת 1193), המקורות ההיסטוריים מלמדים אותנו שאינצונטיוס רכש הערכה כלפי פיליפ, ולמרות שהיה שייך לשושלת בית קפה, אינוצנטיוס ראה והתייחס אליו כ"צאצא ישיר של השושלת הקרולינגית"[14]. בפורמולת הפתיחה של מכתב שפנה לפיליפ בשנת 1204 הוא מכנה אותו "בננו המהולל ביותר בכריסטוס פיליפ מלך הפרנקים המצוין[...]"[15]. הפרנקים היו הראשונים מבין השבטים הגרמאניים שקיבלו על עצמם את הדת הקתולית ולא את הדת האריאנית, התואר "מלך הפרנקים" הוא תואר שנושא עימו הרבה הילה ומסורת הן מבחינה טמפוראלית והן מבחינה דתית בכל מה שקשור לדת הקתולית.  

 

אינגבורג אישתו השנייה של פיליפ הייתה אחותו של קונט הרביעי מלך דנמרק. לדנים היו תביעות לכתר האנגלי, עוד מימיו של קונט הגדול שמלך באנגליה בין השנים 1016-1035. נישואיו של פיליפ עם אינגבורג השתלבו היטב עם שאיפותיו לכיבוש אנגליה, מה גם שלדנים היה צי ימי גדול דבר שחסר מאוד בצבאו של פיליפ, דבר שהיה הכרחי במקרה ופיליפ היה ממש את כוונותיו לפלוש לאי השכן. אין בידינו מידע ברור מדוע פיליפ החליט לנהוג בניגוד לכל העצות של מקורביו כאשר החליט לפעול להתרת נישואיו לאינגבורג, כמעט מיד בתום ליל הכלולות. קשה להניח כי שהנימוק לכך שהנסיבות הפוליטיות שהביאו את החתונה איבדו מחשיבותן. סביר יותר להניח שמאחורי הרצון להתיר את הנישואין עומדים סיבות אישיות[16]. סברה נוספת אפשרית היא שיחסיו עם אגנס אישתו השלישית החלו עוד לפני חתונתו עם אינגבורג. הועידה הכנסייתית שפיליפ מכנס בראשותו של דודו, הארכיבישוף של ריימס (Reims), קיבלה את טיעוניו של פיליפ, ומתירה את הנישואין על רקע קירבה משפחתית בדרגה אסורה על פי האמונה הנוצרית[17]. הדנים פונים לאפיפיור סלסטינוס השלישי, והוא פוסק לטובתם ומבטל את הפסיקה לביטול הנישואין. במקביל כבר נשא פיליפ את אגנס אישתו השלישית. נישואין אלה מעולם לא זכו להכרה של הכנסייה ברומא, שני האפיפיורים הן סלסטינוס והן אינוצנטיוס גינו את פיליפ על כך שהתחתן בשלישית בטרם הוסדרו באופן סופי עניין נישואיו לאינגבורג.

 

התרת נישואיו השניים של פיליפ אוגוסט הם כאמור הבסיס למערכת היחסים הרעועה בינו לבין האפיפיור אינוצנטיוס השלישי. פיליפ טען שהוא קופח במקרה הזה לעומת מלכים אחרים שנהגו כמוהו בעבר, ולא זכו ליחס עוין כזה מצד האפיפיור. בעקבות כישלונו של לגאט הכס האפוסטולי[18], פטרוס מקפואה, להגיע לפשרה עם פיליפ, הוטל אינטרדיקט[19] על השטחים שנמצאים תחת שליטתו הישירה של המלך הצרפתי, במטרה להפעיל עליו לחץ. לא בכל המקומות נאכף האינטרדיקט בהצלחה.

 

יש לציין כי לאינוצנטיוס לא היה אינטרס לדרדר את יחסיו עם פיליפ, שכן הוא היה עסוק בניסיונו לקדם את מועמדותו של אוטו מבראנשוויג בן אחותם של ריצ'ארד וג'ון מלכי אנגליה לכס הקיסרות הגרמנית הקדושה. פיליפ בודאי שלא ראה ברכה במועמדות הזו בשל יחסיו המעורערים עם בית פלאנטג'נט, ואינוצנטיוס הזהיר אותו שלא להתערב בסוגייה זו[20]. וכך בספטמבר 1200, כאשר פיליפ יוזם משא ומתן עם האפיפיור, הוא מבטל את האינטרדיקט למרות שבפועל מעמדה של אינגבורג בתוך הארמון לא משתנה. פתרון לבעיית מעמדה של אינגבורג התאפשר רק בשנת 1201 עם מותה של אגנס, עד אז סירב פיליפ בתוקף לוותר לאפיפיור בסוגיה זו. בהסכם הפשרה בין פיליפ לאפיפיור הוסכם כי פיליפ יחזיר את אינגבורג למעמדה המקורי, ובתמורה לכך ייתן האפיפיור לגיטימציה חוקית לתאומים פיליפ ומרי שנולדו כתוצאה מהיחסים עם אגנס, ונחשבו עד אז לממזרים. לפיליפ היה חשוב שילדיו יוכרו על ידי האפיפיור על מנת שיוכל לחתן אותם בעתיד למטרת קידום אינטרסים פוליטיים ופאודליים. יצוין כי היחס לאינגבורג בתוך החצר השתפר, אך מקבל שדרוג משמעותי רק בשנת 1213 כאשר פיליפ החליט לשוב ולפלוש לאנגליה במטרה לאכוף את ההדחה מתפקיד (Depositio) שהטיל האפיפיור על ג'ון "ללא ארץ". רק אז זוכה אינגבורג לראשונה ליחס של מלכה. הפלישה לאנגליה לא יצאה אל הפועל מכיוון שג'ון נכנע בסופו של דבר לאפיפיור,  והדפוזיציו שהוטל עליו בוטל.

 

פיליפ אוגוסט שלט בצרפת במשך 43 שנים והיה בן 58 במותו. הוא היה המלך הקפיטינגי הראשון שלא הכתיר את בנו בעודו בחיים[21], דבר המלמד על יציבות גדולה שהצליח ליצור בתקופתו, שכן לא היה לו חשש לגבי המשך כהונת השושלת שלו. הוא גם היה המלך אשר החליף באופן רשמי בשנת 1181, את התואר הרשמי של "מלך הפרנקים" בתואר "מלך צרפת"[22], יש לכך משמעות לא מבוטלת שכן עד אז ראו את עצמם כמנהגי בני האדם ולא כאדוני הארץ. פיליפ אוגוסט מת בשנת 1223, מלכותו הייתה מכרעת לגיבושה הטריטוריאלי של צרפת, לחיזוק מעמד הכתר, ולהפיכתה של צרפת לכוח באירופה.

 

מערכת המשפט:

פיליפ אוגוסט היה שליט אינדיווידואלי מאוד בכל מה שקשור לדרכי התנהלותו. את המדיניות של הממלכה קבע בעצמו, כאשר יועציו הבכירים לא היו שותפים בקביעתה, אלא רק בייעוץ בלבד. תכונה שמאוד אפיינה אותו היה קור הרוח שלו, הוא היה אדם בעל נפש מאוד רגועה ונינוחה, ורק לעיתים רחוקות איבד את עשתונותיו או יצא מהכלים.

 

פיליפ שאף לתת לממלכתו הילה ותדמית אימפריאלית: על החותם שלו היה מוטבע סמל של נשר שסימל את האימפריה הרומית. הכינוי "אוגוסט" (הנעלה), מקורו בהשפעה ביזנטית, וניתן לו על ידי ריגורד (Rigord), אחד מהכרוניקנים הבולטים של תקופתו[23]. כהמשך למגמה הזו שאף פיליפ, וגם הצליח בכך, להעלות את המעמד היוקרתי של משפחת המלוכה לעומת משפחות האצילים האחרות.

 

פיליפ אוגוסט שיפר ושיכלל את סדרי הממשל והמנהל בתקופת שלטונו, בין השאר על ידי מינוי מספר רב של פקידים מלכותיים (Baillis), והפקדתם על ענייני המשפט והמינהל הכספי בממלכה. המלך הוביל קו שפיקח בצורה הדוקה יותר על האדמיניסטרציה באופן כללי, ועל הכספים ותחום המשפט באופן פרטני. המקורות ההיסטוריים מראים לנו כי מעורבותו של המלך הייתה גדולה יותר ממה שהיה נהוג אצל מלכיו אחרים בעבר[24].

 

פיליפ מינה צוות מאוד קטן של יועצים בכירים שהיו אנשי אמונו, ומספר פקידים אשר ניהלו באופן שוטף את העניינים האדמיניסטרטיביים. אלה היו למעשה האנשים שניהלו את הממלכה. יש לציין שהאדמיניסטראטורים הבכירים היו למעשה אבירים שבמקביל גם נלחמו ונטלו חלק בצבאו ובמלחמותיו של המלך. הועסקו גם 12 איש שתפקידם היה לכתוב דיפלומות, צ'רטרים ומכתבים עבור המלך ושאר אנשי החצר.

 

מלכים בימי הביניים נהגו לנהל את העניינים האדמיניסטרטיביים באמצעות חצר נודדת. פיליפ אוגוסט החל במגמה של הפיכתה של העיר פריס למרכז האדמיניסטרטיבי של הממלכה. ניתן למצוא קשר הדוק בין הצלחתו הפוליטית והצבאית של פיליפ, לבין פיתוח האדמיניסטרציה שלו. ההתרחבות הטריטוריאלית, וההגדלה המשמעותית של השטחים שעברו לשליטתו הישירה של הכתר הצרפתי הצריכו התארגנות חדשה, ורפורמות מסוימות במבנה האדמיניסטרציה שהיו מקובלים עד אז, על מנת להתאימו לדרישות החדשות. הקושי הגדול היה לגבי השטחים החדשים שהיו רחוקים יחסית מהבירה פאריס. פיליפ ירש בנחלות הללו את השיטה האדמיניסטרטיבית הפלמית והאנגלו-נורמנית, שהיו ברמה העקרונית טובות יותר ויעילות יותר מהשיטה הקפיטינגית. פיליפ למד הרבה מהשיטות הללו ושיפר ושכלל את האדמיניסטרציה שלו על פי המודלים הללו.

 

ההתרחבות הטריטוריאלית הביאה עימה לעליה משמעותית בהכנסות המדינה ממיסים, הן הישירים והן העקיפים, דבר שהמלך פיליפ עשה בהם שימוש על מנת לחזק את מעמדו. האפקט הפוליטי המיידי היה כמובן חיזוק מעמד הכתר הצרפתי, ששלטונו נעשה גם יותר אפקטיבי בעקבות כך. אין לכחד, כי כאשר עוסקים באדמיניסטרציה בממשל של פיליפ אוגוסט נכון יהיה לחלק אותה לשני תחומים: התחום הפיננסי והתחום המשפטי. היות ובלוג זה עניינו בסוגיות משפטיות, נתמקד כאן אך ורק בתחום זה ונניח לתחום הפיננסי.

 

בתחום המשפט, כחלק מהמערכת האדמיניסטרטיבית, יש לנו מקורות טובים יחסית מתקופתו של פיליפ אוגוסט, בהשוואה למקורות שרדו מתקופת המלכים שמלכו לפניו. פיליפ ירש מאביו מערכת משפטית שבה המישור המקומי היה סטטי, והמערכת המשפטית המרכזית הייתה ניידת, ונעה עם חצר המלך. כמלכים רבים בימי הביניים פיליפ היה מלך יחסית נייד מאוד, מלווה בפמליה קבועה. הניידות הייתה חשובה מכמה סיבות:

א) הפגנת נוכחות וסמכות בשטחי הממלכה.

ב) פיקוח על הנעשה בממלכה.

ג) הבטחת קבלת כל ההכנסות מהנחלות.

ד) מימוש הזכות להתארח אצל הוואסלים שלו.

 

בית המשפט של פיליפ כונה בשם Curia Regis; באותה תקופה היה יותר קל להביא את בית המשפט מפאריס לתושבי הממלכה, מאשר להביא את המתדיינים לפריס. מלכי ימי הביניים ראו חובה לעצמם לכפות "חוק וסדר" באמצעות בתי המשפט שלהם, וזאת על רקע התחרות שנוצרה עם מערכת בתי המשפט של הכנסייה. ברמה העקרונית הייתה אמורה להיות חלוקת סמכויות בין בית המשפט הכנסייתיים שאמורים היו לעסוק בעניינים ועבירות על רקע תיאולוגי בלבד, למערכת המלכותית שאמורה הייתה לעסוק בסכסוכים אזרחיים ובעבירות שאינן דתיות. בפועל מה שקרה הוא שבתי המשפט הכנסייתיים פלשו גם לנושאים לא דתיים, והדבר יצר חיכוך לעיתים קרובות בין השלטון המלוכני לשלטון הדתי. פיליפ עמד בתוקף על שמירת הזכויות והמעמד של בתי המשפט המלכותיים. הגישה של האפיפיור לפרשנות מורחבת של הסוגיות המשפטיות שנחשבו "חילוניות", הביא למחלוקת בינו לבין פיליפ. המלך הצרפתי עמד על כך שבית המשפט שהוא עמד בראשו, ימשיך לקיים דיונים בנושאים שנחשבו לאזרחיים וחילוניים טהורים, גם אם היו מעורבים בהם אנשי כנסייה[25]. פיליפ דאג להגן על סמכויות הכנסייה, אך הגן ביתר תקיפות על מה שניתפס בעיניו כסמכויות שלו, שהכנסייה ניסתה לגזול ממנו.

 

טריבונאל בית המשפט של פיליפ לא היה קבוע, אלא משתנה, על פי הזמן האירוע והמקום. בהרכב המשתנה היו חברים באופן כללי: המלך ומשפחתו, מנהלי החצר המלכותית, ברונים בכירים, אבירים זוטרים, אנשי כנסייה ונציגי בתי המשפט המקומיים של אותו אזור בו נוהל המשפט. רק בתקופתו של לואי השביעי התחיל להתגבש הרכב קבוע של בית המשפט[26]. ברם, בהקשר זה יש להדגיש כי רק לעיתים נדירות התכנס בית המשפט בתקופתו של פיליפ אוגוסט ללא נוכחותו של המלך. גם בערוב ימיו כשפיליפ היה מוגבל בשל מחלתו, הוא הקפיד להמשיך להופיע לדיונים. יש לציין אומנם כי היו מקרים בהם המלך נעדר מתוך בחירה, כשהעדיף לתת לאצילים מתוך החצר לנהל את הדיונים בלעדיו.

 

בית המשפט של פיליפ אוגוסט הכריע במשפטים בדרך כלל לפי כל מקרה לגופו, ולא על פי בסיס חוקתי ו/או תקדימים מחייבים. יתכן שהסיבה לכך היה הכשל בשמירת ארכיון של פסקי דין קודמים, או רצון להימנע ממסגרת חוקית מגבילה בפסקי הדין. המלך שהה ברוב הזמן בפאריס, ושם חוקקו רוב החוקים, אך גם בית המשפט עסק למעשה בחקיקה שיפוטית ממש, ולא רק כבית משפט הבורר במחלוקות על פי הדין הקיים. מקומות נוספים משם ידוע לנו על פי המקורות שהתקיימה בהם חקיקה פעילה הם: Saint- Germain, Pont de llArche, ו-Compiegne[27]. בגלל פיתוחה של המערכת המשפטית של פיליפ, התמקצעה הפמליה שלו בתחום המשפטי, יותר מאשר בעבר. ההתפתחות בתחום הביאה גם לגידול ניכר בדרישה למשפטנים ונוטריונים בתקופה זו[28]. הרבה משפטנים בוגרי האוניברסיטאות של אותה התקופה השתלבו במערכת הממשל של פיליפ. כעיקרון, פיליפ יחס חשיבות מאוד גדולה לעניין המשפטי, ותמיד דאג שיהיה לו גיבוי משפטי לצעדיו ולמעשיו הטמפוראליים והתיאולוגיים.

 

בתחילת דרכו נהג פיליפ להתייעץ עם הברונים שלו בענייני חקיקה, אך אחרי שנת 1190, עשר שנים לאחר עלייתו לשלטון, חדל מכך, וההרכב המלא של בית המשפט כונס רק בעניינים קרדינליים, כמו למשל במקרה של המשפט של ג'ון "ללא ארץ" מלך אנגליה בשנת 1202. "אסיפות כלליות", שעסקו בעניינים מקומיים, כונסו על מנת לפתור גם בעיות מקומיות, כמו למשל בשנת 1213 בסואסיון (Soissons), או ב-1216 ב- Melun. אלה היו סוג של אסיפות בעלות השתתפות בקנה מידה ארצי, אך עסקו בפתרון של בעיה מקומית ספציפית. אין למעשה הבדל מבחינת הרכב המשתתפים באסיפות אלה, לעומת האסיפות הכלליות שעסקו בנושאים ארציים מובהקים.

 

לא כל מחלוקת או סכסוך, הגיעו בסופו של דבר להכרעת בית המשפט. דרך נוספת שהפכה יותר ויותר פופולארית בתקופתו של פיליפ הייתה למנות בורר מוסכם בין שני הצדדים שהיו מסוכסכים, ובכך להימנע מעמידה למבחן הסמכות המלכותית. בתקופה זו נפתרו במוצע 54% מהמקרים שידוע לנו עליהם באמצעות פשרות מחוץ לבית המשפט[29]. המערכת המשפטית הייתה פרוסה בכל הנחלות המלכותיות. בכל אזור התמנה  Prevot אשר היה אחראי מטעם בית המשפט המקומי המלכותי, ומלבד סמכויותיו בעניינים משפטיים הוא היה אחראי גם על עניינים פיננסיים והוצאה לפועל של החלטות מלכותיות. תלונות שהוגשו כלפי פקידי המלך היו נידונות אך ורק בפאריס, כאשר המלך היה הפוסק האחרון בעניין.

 

סיבה נוספת שנתנה למלך פיליפ מוטיבציה לשכלל את מערכת המשפטית הייתה שהגשמת עקרונות ה"צדק", הפכה למקור הכנסה נכבד עבור בית המלוכה (כ-7% מסך ההכנסות השנתיות). הרחבת מערכת המשפט המלכותית תרמה לכך שפחות ופחות אנשים ניסו לכפות את דעתם בדרכים אלימות, והיא זכתה ליותר כיבוד והערכה מצד התושבים. לא תמיד היה קל באותה תקופה לשמור על הסדר הציבורי; ניתן אפילו לומר שמדובר במשימה די קשה. באופן יחסי הצליח פיליפ לשמור על "חוק וסדר" בממלכתו, ולהביא לכך שהסדר יישאר על כנו. בעיקר אחרי ניצחנו בקרב בובין, שהיה אחד הקרבות החשובים של תקופתו. בשנים שבאו לאחר קרב זה ידעה צרפת תקופה ארוכה של רוגע, ושקט כמעט מוחלט[30].

 

פיליפ אוגוסט ששלט במשך 43 שנים בצרפת, הצליח ליצור מערכת שלטונית מאוד יציבה לטווח הרחוק. המערכת האדמיניסטרטיבית והמשפטית ששכלל, סייעה רבות לדורות הבאים של המלכים הקפטינגיים שבאו אחריו. מהבחינה הזאת הוא תרם למלכים שבאו אחריו, לא פחות מאשר באמצעות השטחים שכבש. פיליפ אוגוסט הוא דוגמא למלך אשר בנה באמצעות אדמיניסטרציה יעילה ממשל חזק, והוא ידע להשתמש בה על מנת לתת לעצמו יתרונות רבים. בעידן המודרני יש הרואים בו כמדינאי הראשון בתולדות צרפת[31].

 

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב בנימיני ושות'

 

הערות שוליים:

 

[1]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 2

[2]  ז. לה-גוף, ימי הביניים בשיאם (הוצאת דביר תל-אביב 1993) עמ' 187

[3]  Rigordus, R.H.F. XVII, p. 16

[4] ז. לה-גוף, ימי הביניים בשיאם (הוצאת דביר תל-אביב 1993) עמ' 187

 J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 85 [5]

[6]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 90

[7]  שגיאה נפוצה היא שאת כינויו "ללא ארץ" קיבל ג'ון בשל העובדה שהאפיפיור אינוצנטיוס השלישי הצליח להפוך אותו לוואסל שלו, אך מקור הכינוי הוא בעובדה שמכל חמשת בניו של המלך הנרי השני, הוא היחיד שלא זכה לנחלה.

[8]  ראשוני הנורמנים אשר התיישבו בחבל זה קיבלו את השטח הזה עם אוטונומיה גדולה מהמלכים הקרולינגיים בתמורה להפסקת מעשי הביזה והשוד בתוך שיטחה של צרפת. ג'ון טען בעקבות כך שאין לנהוג בו כעוד ואסל מן השורה, אלא כבעל פריוולגיות וזכויות מיוחדות. פיליפ טען בתגובה כי החטאים של ג'ון נעשו מתוקף תפקידו כרוזן אקוויטניה ולא כדוכס נורמנדיה, לכן הטיעון הזה אינו קביל. 

[9]  נימוקיו של האפיפיור מפורטים באיגרת ששלך לפיליפ: Decretale Novit (1204), C. Mirbt- K. Aland, op. cit., no 598, pp. 310-311

[10] המינות הקתרית- מקור המונח בא מהמילה היוונית שפרושה "טהורים", והוא בא לציין כת של מינות דואליסטית שמקורה בעיר קלן במאה ה-12. הארכיבישופות של קלן הייתה מישרה שעברה בירושה, והצריכה טיפול בעניינים פוליטיים שותפים. הקתרים טענו שהמנגנון הכנסייתי אינו טהור מכיוון שהוא מתעסק גם בנושאים ארציים ולא רק רוחניים. מבחינה תיאולוגית הם האמינו שישו לא התגשם בבשר, לא סבל ולא ניצלב. הם דחו את הסקרמנטים, האמינו שכל מה שמקורו בחומר יסודו בשטן, ונימנעו מלאכול מזון מין החי.

[11]  Caesarius Heisterbacensis, Dialogus Miraculorum, ed. J. Strange, 2 vols, Cologne 1851, I, pp. 16 300-303.

[12] הלגאט הוא נציג אישי הרם ביותר מטעמו של האפיפיור ושימש כממלא מקום שלו מבחינה אדמיניסטרטיבית, חוקית ומשמעתית.

[13]  H. F Delaborde, op. Cit., t. II (Paris 1943), no 644, p. 200

[14]  G. Duby, France in the Middle Ages, trans. J. Vale (Oxford 1991) p. 226

[15]  Decretale Novit, C. Mirbt K. Aland, op. cit., no 598, pp. 310-311   

[16]  J. W Baldwin, The Government of Philip Augustus (Berkeley, CA, 1986) p. 83

[17]  בנצרות חישובי הקרבה המשפחתית מגיעה עד דרגת קירבה שביעית.

[18]  ראו הערה 13

[19] אינטרדיקט- מניעת מתן של שירותי דת (כולל קבורה) מלבד טבילת תינוקות.

[20] J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 184

[21]  ז. לה-גוף, ימי הביניים בשיאם (דביר תל-אביב 1993) עמ' 188

[22] שם, עמ' 94

[23]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 220

[24]  G. Duby, France in the Middle Ages, trans. J. Vale (Oxford 1991) p. 278

[25]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 273

[26]  J. W Baldwin, The Government of Philip Augustus (Berkeley, CA, 1986) p. 38

[27]  J. W Baldwin, The Government of Philip Augustus (Berkeley, CA, 1986) p. 39

[28]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 269

[29]  J. W Baldwin, The Government of Philip Augustus (Berkeley, CA, 1986) p. 43

[30]  J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 225

[31]   J.Bradbury, Philip Augustus (London 1998) p. 218

פרטים על הכותב:

עו"ד אדיר בנימיני – שותף-מייסד במשרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות' העוסק בתחום המשפט הציבורי ורשויות מקומיות; עו"ד בנימיני הינו בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן במועצת עיריית נתניה ה-13 וה-15; בעבר היה חבר בועד המנהל של תזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית, ושימש יועץ שר הפנים, לענייני תכנון-ובניה, כבאות-והצלה ורישויי כלי ירייה. 

 

משרד עורכי-הדין דוידוב-בנימיני ושות', התמקצע בתחום במשפט המינהלי והחוקתי עם תת-התמחות בתחום דיני-הבחירות. המשרד צבר ניסיון מקצועי רב והינו בעל התמחות בכל הדינים הקשורים למערכת הבחירות וייצג נבחרי ציבור בשלטון המקומי מכל רחבי הארץ.

 

 

 

 

מידות טובות ויחס לזכויות

 

 

"אין אנשים גדולים בלי מידות טובות, ובלי יחס כבוד לזכויות אין עמים גדולים".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 250]

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל מחלקת המשפט הציבורי בדוידוב-בנימיני ושות'

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Pinterest Social Icon

חכמת החירות ולימודה

 

"אין דבר פורה גדולות ונצורות יותר מחכמת החירות; אבל אין לך דבר קשה יותר מלימוד תורה החירות".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 252]. 

 

חוקים ותקדימים במשטר דמוקרטי 

 

"לעתים קרובות כבר נאמר, ויפה נאמר, שקובץ חוקים אב כרס הוא אחד המטרדים הקשורים בהכרח ביתרונותיו של ממשל חופשי. כדי למנוע הכרעת-דין שירורתית בבתי-משפט, הכרח גמור הוא שהם יהיו כפותים בכללים ובתקדימים קפדניים המסייעים להגדיר ולהבליט את חובתם בכל משפט המובא לפניהם".

 

אלכסנדר המילטון

 

[פובליוס הפדרליסט (#76) תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ב-2001, עמ' 393]. 

 

ההרגלים שיוצרת החירות

 

"אני משוכנע, שאם אי פעם ייכון באמריקה ממשל עריצות, קשה יהיה לו להתגבר על ההרגלים שיצרה החירות יותר מאשר להדביר את אהבת החירות עצמה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 256]. 

 

מושג החוק והקשרו התרבותי

 

"יצירת משמעות משפטית - בריאת החוק - מתחוללת תמיד באמצעות תווך שהוא תרבותי במהותו".

 

רוברט קאבר

 

[רוברט קאבר נומוס ונראטיב תרגם: אביעד שטיר (הוצאת מאגנס, תשע"ב)  עמ' 7-8]

תיגר על הדעות המקובלות

 

"בכל הזמנים היו ויהיו אנשים שנוצרו מטבע ברייתם לשים צווארם בעול הדעות המקובלות בתקופתם, בארצם, בחברתם".

 

ז'אן ז'אק רוסו

 

[ז'אן ז'אק רוסו "מאמר על המדעים והאומניות" מאמרים תרגום: עידו בסוק (ירושלים: הוצאת י"ל מאגנס) תשנ"ט, עמ' 29]. 

 

על חלקים הצומחים מתוך העם הנוטלים חלק בשלטון

 

"אין עוררין על כך שלעתים קרובות העם מנהל באופן גרוע מאוד את עסקי הציבור; אבל מן הנמנע הוא שפשוטי העם ייקחו חלק בעסקי הציבור בלי שירחיבו את מעגל רעיונותיהם ויצאו מן השגרה הרגילה של מחשבותיהם. הדל באנשי העם הנקרא ליטול חלק בממשלתה של החברה קונה לו מידה ידועה של כבוד עצמי; ובאשר יש סמכות בידו, עומדים לשירותו מחות נאורים יותר משלו".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 256]. 

 

הפגיעה באינדיווידואל על ידי המוסדות החברתיים

 

"המוסדות החברתיים הטובים ביותר משכילים לעקור את הטבע מן האדם, לסלק ממנו את קיומיותו המוחלטת כדי להמציא לו קיומיות יחסית, ולהעתיק את האני אל תוך היחידה המשותפת, באופן שכל יחיד שוב אינו חושב את עצמו לשלם, אלא לחלק מן השלם, ואינו חש דבר אלא בתוך הכלל".

 

ז'אן ז'אק רוסו

 

[ז'אן ז'אק רוסו אמיל - או על החינוך תרגום: ארזה טיר-אפלרויט (הוצאת דביר-מאגנס), התש"ע-2009, עמ' 116]. 

 

חקיקת חוקים כביטוי לתועלתם של המחוקקים שלהם

 

"הנני טוען כי הצדק אינו אלא תועלתו של החזק. יש מדינות הנתונות לשלטון רודני, יש - לשלטון עממי, ויש לשלטון האצילים. ואילו כל שלטון ושלטון מחוקק את החוקים לפי תועלתו שלו; עממי - חוקים עממיים; שלטון רודן - רודניים, וכן כל השאר. ובחוקקם חוקים אלו הרי שהראו בעליל כי דבר זה, דהיינו - תועלתם שלהם, צדק הוא לנתיניהם, ומי שעובר על כך, יענישוהו כמפר חוקים ואיש רשע. הא לך, אפוא, הטוב באדם, אותו הדבר האחד שלדידי צדק הוא בכל המדינות: תועלתו של השלטון הקיים. והרי הלה - הוא החזק, עד שבהיקש נכון תסיק את המסקנה, שבכל מקום ומקום אין צדק אלא זה; תועלתו של החזק יותר".

 

תראסימאכוס

 

[אפלטון "פוליטאה א'" כתבי אפלטון תרגום: יוסף ג. ליבס (הוצאת "שוקן") ירושלים ותל-אביב: תשנ"ח-1997, עמ' 175]

עו"ד אדיר בנימיני

"בכל פעם שאני ממנה מישהו לאיזשהו תפקיד אני מייצר כפוי טובה אחד ומאה נרגנים"

 

לואי ה- XIV

"אם גם בשום פנים אין במעשיהם של שליטים נקבעים אך ורק על ידי האינטרסים האנוכיים שלהם, הרי כערובה מפני אותם אינטרסים יש צורך בבלמים חוקתיים"

 

ג'וֹן סְטְיוּאַרְט מִיל

עו"ד אדיר בנימיני

"האינטרס של החברה מהו? הסך הכולל של האינטרסים האינדיווידואליים של כל האנשים המהווים אותה. חסר שחר הוא הדיבור על אינטרס של החברה ללא הבנת מהותו של האינטרס של היחיד".

 

ג'רמיה בנת'אם

דוידוב-בנימיני ושות' - חברת עורכי-דין

משפט ציבורי: עתירה מנהלית, עתירה לבג"צ, משפט מוניציפלי וניסוח הצעת חוק
"בית-סילבר", דרך אבא הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן

טל': 03-6494555; פקס: 03-6494554

© 2014 by Adir A. Benyamini. Proudly created with Wix.com

  • Facebook B&W
  • Google+ B&W
  • Twitter B&W
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now