משפט ציבורי: מנהלי, חוקתי, מוניציפאלי, ניסוח הצעות חוק

עתירות מנהליות ועתירות לבג"צ 

 

"בית סילבר", דרך אבא-הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן
טל': 03-6494555  פקס: 03-6494554

 

ספר המדינה - "הפוליטאה" מאת אפלטון

 

(האם מדובר במסמך שמטרתו ליצור משטר פרקטי או בעצם הצגה של שיטת משטר אידאית?)

מהי הגישה המדינית אשר משרטטת על פי אפלטון את שיטת המשטר האידיאלי? קיימת טענה כי יש אפלטון בספר "הפוליטאה"  עסק בפוליטיקה פרקטית, וכתב מבנה תיאורטי של מדינה שאכן ניתן להקים אותה בפועל. אחת הראיות לכך היא הניסיון של אפלטון בסיראקוזה להפוך את הטיראן דיוניסוס השני למלך-פילוסוף. הניסיון שנכשל לבסוף, מעיד על כך לפי אותה תפיסה, כי אכן אפלטון האמין בסתר ליבו שאפשרי ליישם את התיאוריה שלו בפועל.

עמדתי הינה, כפי שאפרט כאן שאפלטון חיבר משנה מדינית שאמורה לשמש כאידיאל משטרי שיש לשאוף אליו, ולא תיאוריה מעשית. ניתן למצוא לכך ביטוי בדבריו של אפלטון עצמו: "…ועלי אדמות דומני שאיננה בנמצא[הפוליטאה] בשום מקום[…] אולי נכונה היא בשמיים, בבחינת דוגמא לכל החפץ לראותה וליישב את עצמו אגב ראייה זו"[אפלטון, הפוליטאה, עמ' 536].

תמצית המשנה המדינית של אפלטון:

על פי תפיסתו של אפלטון, יש לכל אדם מנה (מי יותר ומי פחות) של מכל התכונות הבאות: חוכמה, כבוד ותאווה. אפלטון מדמה את מדינתו האידיאלית, כגוף אורגני שמחולק לשלושה מעמדות. החלוקה מבוססת על המיתוס של משל המתכות, שמדבר על כך שמהאדמה יצאו שלושה סוגים של אנשים[עמ' 283]. מעמד הראשון עליו ביסס אפלטון את החלוקה שלו הוא מעמד הזהב, אלו הם אנשים אשר החוכמה היא התכונה הדומיננטית אצלם, זהו המעמד ממנו באים המלכים הפילוסופים אשר מיועדים לשלוט במדינה. המעמד השני הוא מעמד הכסף. אלו הם האנשים שהרגש והכבוד היא התכונה הדומיננטית אצלם. מתוך מעמד זה באים החיילים במדינה, שישמרו עליה. המעמד השלישי, של שאר מתכות (ברזל ונחושת) אלו הם אנשים אשר התאווה היא התכונה הדומיננטית אצלם. האזרחים הללו עוסקים בכל שאר המקצועות. 

המלכים הפילוסופים מנהלים על פי אפלטון את המדינה לטובת הכלל; הם בשום פנים ואופן לא לטובת עצמם אלא לטובת האזרחים כולם. אפלטון רואה במדינתו גוף אורני שלם אשר כל חלק ממנו עושה את תפקידו, לטובת הכלל. אפלטון האמין כי כל אדם צריך להתרכז אך ורק בדבר שהוא מוכשר לו ביותר, על כן הסנדלר והנפח אינם צריכים להתערב בעשייה המדינית, אלא להשאיר מלאכה זו, למוכשרים לכך ביותר, ואלו הם המלכים הפילוסופים.

אפלטון האמין באמת אחת, והיא ניתנת להשגה ע"י אנשים מסוימים מעטים לאחר הכשרה מתאימה. אפלטון נותן את ניהול המדינה בידי קבוצה המאוד מסוימת הזו. אך ההגדרה של אפלטון לאותו מעמד מאוד שונה ממעמדות חברתיים/כלכליים, אותם אנחנו מכירים בהיסטוריה. מדובר כאן פילוסופים אוהבי חוכמה, שחל עליהם איסור בהחזקת רכוש פרטי. תפקידם בעצם לשרת את הציבור.  מעבר בין מעמדות אינו בלתי אפשרי, כאשר מדובר בילדים. יתכן מצב בו מתגלה בין ילדי "הכסף" ילד שהוא זהב, ולהפך. אך אפלטון מוסיף הסתייגות וטוען שהסבירות הגדולה יותר שהילדים ייוולדו לתוך המעמד של ההורים שלהם. בנקודה זו יש לציין שאפלטון מנהיג סוג מסוים של שוויון לנשים, דבר שהוא מאוד מהפכני במובן של אותה תקופה. במאמר מוסגר עלי לציין כי בספר ח' של הפוליטאה, בדיון על השוויון האופייני במשטר הדמוקרטי, הוא דווקא לועג לעובדה שבאתונה הנשים שוות לגברים[עמ' 491]. אפלטון הדגיש כי חשוב מאוד להימנע מאי שיווין קיצוני בחלוקת הרכוש.

הצדק במדינה של אפלטון הוא צדק של יחסים בין פרטים, והוא אינו בא לידי ביטוי ברמת הפרט. כל אדם יעסוק במה שהוא טוב בו, עליו להתמקד במקצוע אחד. בנקודה הזו אפשר לתהות לגבי שאלת החופש במדינה האידיאלית הזו. אין ספק שאפלטון חושש מאוד מחירות קיצונית, וניתן להבחין בכך כאשר הוא דן בדמוקרטיה האתונאית. אפלטון אינו מאמין בחירות אינדיווידואלית אלא בחירות שבאה לידי ביטוי באופן שאדם מגשים את עצמו בתפקדו. כל אדם ממלא את תפקידו, לטובת הכלל והמדינה.

הביקורת המדינית של אפלטון על שיטות משטר אחרות:

בספר ח' של הספר ניתח אפלטון את שרשרת של חילופי משטרים, או מה שהיוונים בעת העתיקה כינו בשם "מטבולה" (תחלופה). אפלטון, נדרש לדרך החינוך בכל אותם סוגי משטרים, ואיזו השפעה יש להם על התעצבותו של הנוער בכל שיטת משטר. התהליך מתחיל במשטר האריסטוקרטיה, זהו השלטון הוא בידי האליטה האינטלקטואלית, שהיא לשיטתו לטובת הכלל בראשית הדרך. בשלב כלשהו חלה מעין התנוונות בתוך האליטה הזאת, ובמקום לחפש את טובת הכלל, אותה אליטה מתחילה לחפש את טובת עצמה. 

הטימוקרטיה (שלטון הכבוד)- אם באריסטוקרטיה הפילוסוף הוא הדמות הדומיננטית, במשטר זה מדובר באמיץ הלב. "רק תכונה אחת ברורה בו מאוד, שבאותו המשטר שולט עוז הנפש"[עמ' 468]. אנשי הכבוד במשטר הזה יהיו מאוד קמצנים לגבי הרכוש שלהם, אבל יהיו להוטים אחרי כספם של זולתם. לשיטתו של אפלטון מדובר במשטר "שאינו אלא תערובת של רע וטוב". מעין יצור כלאיים בין אריסטוקרטיה לאוליגרכיה.

 בשלב הבאמגיעה ההתדרדרות מהמשטר הטימוקרטי למשטר האוליגרכי; ישנו מעבר מרדיפה אחר כבוד, לרדיפה אחרי כסף. זו האוליגרכיה (שלטון המעטים). זהו השלב שלב בו אין איזון בין הנשמה לרצון של אומץ הלב, וכך הכבוד מתחיל לבוא לידי ביטוי בממון. זהו סוג משטר בו שולטים העשירים, כאשר לעניים אין חלק בשלטון.

 

השליטים העשירים במשטר זה מבזים את העני, ומונעים ממנו כל אפשרות להשתתף בעשייה המדינית. נקבעת שומת רכוש להשתתפות בשלטון, ואוכפים אותה בכוח הנשק[עמ' 472]. המשטר הזה מבוסס על הטלת אימה בלב האזרחים העניים.

על פי אפלטון בשטר זה, נוצרים בעצם שתי מדינות, אחת של עשירים שנייה של עניים. ההבדלים בין המעמדות במשטר זה לא צמחו שם "בשל חוסר חינוך וכלכלה רעה", אלא בשל המשטר הלא שוויוני. השלטים במדינה אינם בהכרח המוכשרים ביותר לכך, אלא העשירים במדינה. שהרי העשירים "מזניחים את כל שאר העניינים, חוץ מעסקי הממון, ושקידתם על סגולה טובה אינה גדולה מזו של העניים[עמ' 480]".

משיטת השלטון האוליגרכי יש מעבר אל הדמוקרטיה; באיזשהו שלב האליטה האולגרכית נעשית דקדנטית מדי, והעם שמואס בניצול שלו מבצע הפיכה ומדיח את האוליגרכיה מהשלטון.

 דמוקרטיה (שלטון העם)- בניתוח משטר זה על פי ראייתו של אפלטון יוצא בביקורת גדולה על החירות הבלתי מוגבלת השוררת באתונה הדמוקרטית, חירות שמובילה לרצון לשוויוניות בכל.

 

על פי אפלטון החופש הדמוקרטי חרג מהמובן המקורי שלו, והתפשט לכל מיני תחומים בהם הוא כלל לא מתאים. החירות הבלתי מוגבלת נכנסת לתוך הבתים, ומערערת את היציבות של המשפחה. אי השוויון במקום המקודש ביותר בהיסטוריה האנושית הוא אי השוויון  בתוך   המשפחה.

 

בגלל הרדיפה האובססיבית אחר השוויון עלולה להיפגע מערכת היחסים בין אבות לבנים. האב יפחד מהבן, ובן שאינו מתייחס בכבוד לאביו[עמ' 490]. בחברה בה הזיקנה היא ערך מקודש, טוען אפלטון שבגלל החירות הבלתי מוגבלת, נאלצים הזקנים להעמיד פני צעירים. יש חשיבות כל כך גדולה לשוויון, דבר שפוגע במעמד הזקנים שאין להם כבר מעמד מיוחד כמו בעבר. מערכות היחסים בין מורים לתלמידיהם, מתערערים גם כן, בשל החירות שפורקת למעשה כל עול. אותו השפע של חירות מגיע לשיאו בכך שאפילו העבדים באתיקה הם בעצם לא פחות חופשיים מהבעלים שלהם, ושוויוניות מוחלטת שקיימת בין נשים גברים.

 

כל ההתייחסות של אפלטון היא לשיטת הדמוקרטיה הישירה שהייתה נהוגה באתונה העתיקה. אפלשטו לעג על האתונאים בשל השוויון הקיים לדעתו בין גברים לנשים באתונה. אפלטון מביא את דבריו לאבסורד ממש כאשר הוא טוען שאפילו בעלי החיים באתיקה חופשיים "פי כמה וכמה מבכל מדינה אחרת". אפלטון אומר לנו כי החיות באתיקה מושפעות בעצם מרוח החירות שנושבת בתחום הפוליטי, שמשחיתה אפילו את בעלי החיים.

לטעמי האישי הניתוח של אפלטון את הדמוקרטיה בספר ח' של הפוליטאה הוא אחד הקטעים היותר טובים ביצירת המופת הזאת (בהיבט האנליטי שלו). אפלטון בעצם מגלה כאן את העוצמה שגלומה בעקרונות החרות והשוויון, שעלולה להתפשט בצורה בלתי נשלטת, ברגע שנתפסים לעיקרון הדמוקרטי של השוויון, הוא מתפשט לכל הכיוונים.

 

אם ננתח את הסוגייה על פי החברה היום, ניתן להבחין במגמה זו היטב; במדינה דמוקרטית מודרנית עבדות נחשבת לדבר כלל לא מוסרי, יש חופש לנשים בקני מידה שלא היה אף פעם. ניתן לומר במידה מסוימת של צער, שבוטל הכבוד לזקנים, היום שולט בעולם המודרני, "פולחן של צעירות". ניתן להבחין בכך, שהתופעות הללו, שאפלטון מתייחס אליהם, באים לידי ביטוי בימינו.

אפלטון מדגיש כי החירות המוחלטת (ואפילו ניתן לומר מופקרת לטעמו) מביאה בסופו של דבר לשעבוד מוחלט, ולעלייתו של טיראן. המטרה של הדמוקרטיה היא להביא לשוויון פוליטי. אפלטון סבור שבסופו של דבר התוצאה תהיה שונה לגמרי, ובשלב מסוים אי אפשר לעצור את ההתדרדרות לשלטון עריץ. "משיא החירות תצא עבדות"[עמ' 492].

 

טיראניה (רודנות)- התהליך להפיכתה של הדמוקרטיה לרודנות, מתחילה כאשר מנהיגי העם הדמגוגים מתחילים לחמוד את רכושם של האמידים יותר, שמואשמים בניסיון להפוך על לא עוול בכפם את המשטר לאוליגרכי. אז צומח מנהיג פופוליסטי מתוך העם, שצובר עוצמה והופך בסופו של דבר לטיראן.

 הטיראן הופך להיות חסר מעצורים מעמיד לדין, ומוציא להורג כל אדם שהוא חושד בו. על מנת למצוא חן בעיניי ההמון הוא מחרים אדמות ורכוש, ומחלק את חלקו להמוני העם, וכך קונה את אהדתם. אותו טיראן הוא גם מחרחר מלחמה  גדול כדי שהעם יבחין שהוא "זקוק למנהיג" בשלב מאוחר יותר הטיראן מקים לעצמו צבא שכירים, שבאמצעות התשלומים שהוא משלם להם, הוא מבטיח את נאמנותם.

ישנם חוקרים הטוענים כי אפלטון רואה בדיוניסוס הראשון שליט סירקוזה, את האב טיפוס של הטיראן שהוא מתאר. דיוניסוס הוא מנהיג שעולה מתוך הדמוקרטיה  ששררה שם. הוא מצליח בעזרת תמיכה עממית ובעזרת היכולת הדמגוגית שלו  להפוך לטיראן חסר מעצורים. הוא מתואר כפרנואיד גדול, שרצח את כל מי שחשד בו. קרתגו הייתה האיום הגדול ביותר על היוונים שחיו בסיצליה, והמלחמות הבלתי פוסקות בהם היו התירוץ לשלטון היחיד שלו.

הביקורים בסירקוזה מאוד השפיעו על הגותו של אפלטון. כפי שכתבתי בראשית דבריי, יש הטוענים  שניסה להפוך את דיוניסוס השני למלך-פילוסוף, על מנת להגשים את הפוליטאה שלו. גם תהליך חילופי המשטרים של אפלטון אינו תואם לתהליך החלפת המשטרים ההיסטורי באתונה, אך תואם את זה של סירקוזה.

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב בנימיני ושות'

פרטים על הכותב:

עו"ד אדיר בנימיני – שותף-מייסד במשרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות' העוסק בתחום המשפט הציבורי ורשויות מקומיות; עו"ד בנימיני הינו בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן במועצת עיריית נתניה ה-13 וה-15; בעבר היה חבר בועד המנהל של תזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית, ושימש יועץ שר הפנים, לענייני תכנון-ובניה, כבאות-והצלה ורישויי כלי ירייה. 

 

משרד עורכי-הדין דוידוב-בנימיני ושות', התמקצע בתחום במשפט המינהלי והחוקתי עם תת-התמחות בתחום דיני-הבחירות. המשרד צבר ניסיון מקצועי רב והינו בעל התמחות בכל הדינים הקשורים למערכת הבחירות וייצג נבחרי ציבור בשלטון המקומי מכל רחבי הארץ.

 

 

 

 

על עמים המניחים להשכלה להישמט מידיהם

 

 

"אל לנו להשלות את עצמנו במחשבה, שעדיין הברברים רחוקים מאתנו; שכן, אם יש המניחים לתרבות ולהשכלה להישמט מידיהם, יש אחרים שהם עצמם רומסים אותה ברגל גסה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 483]

עצותיו של אורליוס

 

מרקוס אורליוס פתח את הספר בשורה של עצות אותן ליקט מאנשים שונים בחייו.
אחת מהן, אותה קיבל מאביו המאמץ, אנטוניוס פיוס (שכיהן כקיסר לפניו), הייתה: "לא להתפאר בכיבודים שאין בהם ממש".
עצות מעניינות נוספות שקיבל מאישים נוספים היו:

"דרך ארץ ומזג נוח" (מפי סבו).

"צניעות וגבורה" (מפי אביו הביולוגי).

"הימנעות לא רק ממעשים רעים אלא אף ממחשבות על אודם" (מפי אמו).
"להימנע משאיפות חסרות תוחלת" (מפי דיוגנוס מורו לציור).
"לבוא לידי הכרה שיש צורך בשיפור ובתיקון המידות", "לא להדרדר אל להט ההתחכמות", "לא לשאת דרשות מוסר בטלות ולקשט בנוצות ססגוניות את אורחות הנזיר או הנדבן", "לקרוא בשקידה ולא להסתפק בעיון כוללני ושטחי, אף לא להחפז ולהסכים עם המדברים סחור סחור ו"לא לעשות מעשי ראווה" (קוונטטוס יוניוס רוסטיקוס).
"לא להשאיר דבר ליד המקרה", "לא לשאת עין אל שום דבר, זולת ההגיון" ו"לא לאבד סבלנות בשעת הוראה" (אפולוניוס).
"להסביר פנים לכל אדם ולגלות סובלנות כלפי הדיוטות ואלה שמביעים דעתם ללא חקירה ועיון", "לומר דברי שבח בנועם ולהרבות דעת ללא רהב" ו"לא להפגין שמץ כעס או כל התפאלות אחרת" (סקסטוס).

"לא להשתמש בענייני השעה כתירוץ על מנת להתחמק דרך קבע מחובותינו הטבעיות כלפי הזולת" (אלכסנדרוס האפלטוני).
"לא לזלזל בדברי ביקורתו של ידיד, גם אם אין הגיון בדבריו" (קינה קטולוס).

"רעיון הממשל, שבו חוק אחד לכל, על יסוד שוויון וחופש דיבור, וכן את רעיון המלוכה המכבדת מעל לכל את חירות נתיניה" (ברוטוס)
"אהבת האמת ואהבת הצדק" (סורוס).
"ריסון עצמי; לא לפסוח על שני הסעיפים בשום עניין; שלוות נפש בכל הנסיבות". "לא להיות אובד עצות, נרפא ונדכא, אך גם לא כעסן או חשדן; להיות אדיב, סלחן ונקי כפיים" (קלאדיוס מקסימוס). 

 

מרקוס אורליוס

 

[מרקוס אורליוס מחשבות לעצמי תרגום: אברהם ארואטי (הוצאת נהר ספרים), התשע"ב-2012, עמ' 114]. 

"כשמידת הצדק משפיעה על הרצון, הוא הופך למקור של כל מה שצודק ושל כל המשפטים אשר בצדק יסודם"

 

ג'מבטיסטה ויקו

"הבו לי את החירות לדעת, לדבר להדיין על פי צו מצפוני, לפני כל חירות אחרת"

 

ג'ון מילטון

[ג'ון מילטון אריאוגיטיקה - נאום בעד ההדפסה ללא צורך ברשיון בפני הפרלמנט של אנגליה תרגום: אביעד שטיר (הוצאת שלם), התשע"ג-2013, עמ' 34]. 

הגשת עתירה מנהלית

 

עתירה מנהלית היא כלי בידי האזרח לקבל סעד מן הצדק בהליך כנגד כל רשות שלטונית, וזאת לאחר שמיצה כל דרך אפשרית אחרת. הפניה לקבלת סעד משפטי אמורה תמיד האופציה האחרונה (לפיכך לפני כתיבה העתירה ינחה עורך-הדין העוסק בתחום לפעול למיצוי כל אפשרות אחרת הקיימת להשגת הסעד המבוקש לפני פניה לכיוונה של עתירה).

 

בטרם הגשת עתירה מנהלית כנגד רשות או תאגיד "דו-מהותי", אנו בוחנים היטב במשרדנו את עילת הגשת העתירה, וסיכויי הצלחתה מבחינה משפטית; כחלק מהטיפול בעתירה המנהלית פועל משרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות', לעשות את המהלכים המשפטיים המתבקשים בטרם הגשת העתירה המנהלית, לרבות ניסיון למצות את השיח מול הרשות הרלוונטית, עוד בטרם הגשת העתירה.

 

המחלקה המנהלית במשרד דוידוב-בנימיני ושות' צברה ידעה וניסיון רב בניהול הליכים מעין זה, בדמות הגשת עתירה מנהלית.

פרטים נוספים:

הגשת עתירה מנהלית

הגשת עתירה לבג"צ

"השימוש הפומבי בתבונה חייב להיות תמיד חופשי"

 

עמנואל קאנט

"You must remember that some things legally right are not morally right"
 

(Abraham Lincoln)

"משטר דמוקרטי אידיאלי מחפש את האחדות בתוך התנאים של החופש, והוא שומר על החופש במסגרת של סדר"

 

ריינהולד ניבור

"אופיים של שני המשטרים (דמוקרטיה ושלטון יחיד) זהה. בשניהם שולטת העריצות של הטובים ביותר שבאזרחים. החלטות העם במשטר האחד זהות להוראות ולצווים שבמשטר האחר. הדמגוג ממלא תפקיד מקביל לתפקידו של החנפן: לאחד ולשני השפעה רבה – לחנפן על העריצים; לדמגוג זה עיסוק בבני העם"

 

(אריסטו)

על חשיבותה של דעת-המיעוט בפסקי-דין

 

 

"המשפט הרבה פנים לו והרבה גוונים וכל צבעי הקשת, ויש השתנות והתפתחות והתחדשות מתמדת, והחוק עצמו ניתן לפרשו לכאן ולכאן. מוטב שהמשפט לא ייראה כ'תורה חתומה וחתוכה', אלא ייראה כמות שהוא: זירה פתוחה לדעות שונות ולמושגים שונים של צדק. ואשר לבלבול מוח הבריות: לא פעם נוכחתי שבעל דין שהפסיד במשפטו אך האמין בצדקתו מוצא עידוד רב ונחמה פורתא בדעת-מיעוט מנומקת המצדיקה אותו, ואילולא דעה זו היה מתייאש מן המשפט ומן הצדק".

 

כב' השופט חיים ה' כהן

 

[חיים כהן מבוא אישי – אוטוביוגרפיה (כנרת-זמורה-ביתן) 2005, עמ' 357]

"רגישותו של האדם לצדק מאפשרת את הדמוקרטיה; אך נטייתו של האדם לאי-צדק מחייבת את הדמוקרטיה"

 

ריינהולד ניבור

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל מחלקת המשפט הציבורי בדוידוב-בנימיני ושות'

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Pinterest Social Icon

נטיית האדם לאי-צדק המחייבת את הדמוקרטיה 

 

"בדמוקרטיה, כמו בכל אידיאל ומוסר אחר, יש יסודות בני חלוף וגם יסודות שהם יותר בר-קיימא. מצד אחד, הדמוקרטיה היא הפרי האופייני של הציביליזציה הבורגנית; מן הצד האחר, היא צורה של ארגון חברתי שערכה שמור לה תדיר, ובה החופש והסדר נמצאים מחזקים זה את זה ולא סותרים זה את זה".

 

ריינהולד ניבור

 

[ריינהולד ניבור בני אור ובני חושך תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ד-2004, עמ' 3]. 

 

מאורות השכלתנו והמשך הציביליזציה 

 

"כל השואפים להצטיינות ספרותית באומות דמוקרטיות מן הדין שלעתים קרובות יפנו לשאוב ממעיינות ספרותם של הקדמונים. הרי זו רפואה יפה לנפש. לא שיצירותיהם הספרותיות של הקדמונים הן בעיניי למעלה מכל דופי, אך סבור אני, שמספר מעלות מיוחדות יש בהן, והללו עשויות להפליא לשמש משקל נגדי לחסרונות המיוחדים שלנו".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 499]. 

 

אין עניין שלם הדומה למשנהו 

 

"אין בנמצא עניין שלם אחד הדומה למשנהו בכל פרט ופרט, אלא קיים דמיון כללי בין סך מרכיביו של זה למכלול חלקיו של משנהו".

 

מרקוס אורליוס

 

[מרקוס אורליוס מחשבות לעצמי תרגום: אברהם ארואטי (הוצאת נהר ספרים), התשע"ב-2012, עמ' 114]. 

 

סיפורי נוסעים ומכירת ספרים

 

"יש המשבחים את אמירתו של פוליביוס: 'לו היו בעולם פילוסופים, החיים לפי הצדק מכוח התבונה ולא מכוח החוקים, לא היה בעולם שום צורך בדתות'; אך כל אלה אינה אלא סיפורי נוסעים, המבקשים לעודד את מכירת ספריהם על ידי רווחים מבחילים".

 

ג'מבטיסטה ויקו

 

[ג'מבטיסטה ויקו המדע החדש תרגום: אריאל רטהאוז (הוצאת שלם), התשס"ה-2005, עמ' 114]. 

 

המימוש החוקי והלגיטימציה שלו

 

"קיימים שתי תפיסות של סובלנות. תפיסה אחת היא פוליטית טהורה, והיא מנוסחת במונחים של זכויות וחובות המגנים על חרות הדת בהתאם לתפיסה פוליטית סבירה של צדק. התפיסה השנייה אינה פוליטית טהורה אלא מנוסחת מתוך דוקטרינה דתית או בלתי דתית, שלפיה האל מציב גבולות אלו על חירותנו. במקרה זה אנו מסיקים מסקנה מתוך מה שאנו מאמינים או משערים לגבי הדוקטרינה הבסיסיות, הדתיות או הפילוסופיות, של אנשים אחרים, ומנסים להראות להם שאף שהם עשויים לחשוב אחרת, אם יכולים בכל זאת לתמוך בתפיסה פוליטית סבירה של צדק. בכך אין אנו טוענים לסבלנות, אלא מציעים אותו כבסיס שאנשים אלו היו יכולים לקבל כתואם את הדוקטרינות המקיפות שלהם".

 

ג'ון רולס

 

[ג'ון רולס חוק העמים תרגום: שחר פלד (הוצאת רסלינג) 2010, עמ' 234]. 

 

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל מחלקת המשפט הציבורי בדוידוב-בנימיני ושות'

כוח השיפוט והפקחות הטבעית

 

"אף שהשכל מוכשר להיות מודרך על-ידי כללים ומצויד בהם - הרי כוח-השיפוט הוא כישרון מיוחד, שאינו מורה ולא כלום, אלא רוצה שישתמשו בו בלבד. משום כך, הרי זה הצד המיוחד של מה שקרוי פקחות טבעית, שחסרונה לא ישלים שום בית-ספר".

 

עמנואל קאנט

 

[עמנואל קאנט  ביקורת התבונה הטהורה  תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך (ירושלים: מוסד ביאליק),  תשע"ג-2012, עמ' 106]. 

 

הרוב נוטה לעשות פחות שגאות משלטון מעטים או שלטון יחיד 

 

"ההמון מיטיב לשפוט בדרך כלל מאדם אחד כלשהו. כמות גדולה נתונה פחות להשחתה: כמו מים רבים, כך גם ההמון נשחת פחות מן המעטים. היחיד, אם שולט בו כעס או רגש אחד מעין זה, חזקה עליו ששיפוטי יישחת. אבל לא מתקבל על הדעת שהכל יחד יהיו כועסים וישגו".

 

אריסטו

 

[אריסטו  פוליטיקה תרגום: נורית קרשון (תל-אביב: הוצאת רסלינג), 2009, עמ' 166]. 

 

חוק בלתי צודק

 

"בכמה מקרים החוק צודק לכאורה ובלתי צודק בהפעלתו[...]  המפר חוק בלתי צודק חייב לעשות זאת בגלוי, באהבה ומתוך נכונות לתת על כך את הדין. אדם המפר חוק שמצפונו אומר לו שאינו צודק, והוא מקבל עליו ברצון את העונש ונשאר בכלא כדי להעיר ולעורר את מצפונו של הציבור על אי-הצדק שבו, מבטא למעשה את מירב הכבוד לחוק".

 

מרטין לותר קינג

 

[מרטין לותר קינג "מכתב מבית הכלא העירוני" אי ציות ודמוקרטיה תרגום: ברוך קורות (הוצאת שלם), התשנ"ט-1998, עמ' 132-133]. 

 

ההתקדמות אל עבר הנארות צריכה להיעשות בשלבים

 

"זריעת דעות קדומות באנשים הנה מסוכנת ביותר, מכיוון שדעות אלה ינקמו ראשית באלה שהפיצו אותן. לכן הציבור יכול להתקדם אל הנאורות רק באטיות. המהפכה תיצור אולי פסולת של רודנות אישית או של דיכוי חמדני אחר ורדף שליטה, אבל היא לעולם לא תשיג רפורמה אמיתית בדרך החשיבה. תחת זאת יווצרו דעות קדומות חדשות, והן יהפכו לקו המנחה, בדיוק כמו הקודמות, של המון אנשים שאינו חושב".

 

עמנואל קאנט

 

[עמנואל קאנט  "מהי נאורות?" כתבים פוליטיים  תרגום: יפתח הלרמן-כרמל  (תל-אביב: רסלינג), 2009, עמ' 10]. 

 

החושים קדמו לשכל

 

"המשוררים היו החוש של המין האנושי והפילוסופים היו שכלו; ובנידון זה יש לאמת באופן כללי את מה שאריסטו אמר על כל אדם בפרט: 'אין בשכל דבר שלא היה קודם בחוש' פירוש מאמר זה הוא שאין תודעת האדם תופסת מאומה שמקורו אינו בחושים".

 

ג'מבטיסטה ויקו

 

[ג'מבטיסטה ויקו המדע החדש תרגום: אריאל רטהאוז (הוצאת שלם), התשס"ה-2005, עמ' 128]. 

 

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל מחלקת המשפט הציבורי בדוידוב-בנימיני ושות'

דוידוב-בנימיני ושות' - חברת עורכי-דין

משפט ציבורי: עתירה מנהלית, עתירה לבג"צ, משפט מוניציפלי וניסוח הצעת חוק
"בית-סילבר", דרך אבא הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן

טל': 03-6494555; פקס: 03-6494554

© 2014 by Adir A. Benyamini. Proudly created with Wix.com

  • Facebook B&W
  • Google+ B&W
  • Twitter B&W
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now