משפט ציבורי: מנהלי, חוקתי, מוניציפאלי, ניסוח הצעות חוק

עתירות מנהליות ועתירות לבג"צ 

 

"בית סילבר", דרך אבא-הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן
טל': 03-6494555  פקס: 03-6494554

 

על עקרון החוקיות וחריגה מסמכות במשפט הישראלי

 

אין סמכות לשום רשות מינהלית אלא אותה סמכות שהוענקה לה לפי חוק

במיתולוגיה היוונית מסופר כי כאשר הגיע הרקולס לאי קדיס (היום מיצרי גיברלטר), הוא הציב במקום עמודים וכתב עליהם כאזהרה לימאים את המשפט הבא: Non Plus Ultra (בגרסה הלטינית – המקור היה ביוונית); כוונתו הייתה שזהו הגבול של העולם ועל כן אסור להפליג מעבר לעמודים אלה.

 

חכמי המשפט הרומי עשו שימוש נרחב באמירה זו לתיאור מצבים בהם רצו להציב גבול ברור, אותו אסור לעבור בשום אופן. אגב, ניתן למצוא היום את שני "עמודי הרקולס", בסמלה ובדגלה של ממלכת ספרד.

הגבול המדובר הוא מה שהתפתח להיות מתחם הסמכות של גופים מנהליים; זו למעשה דוקטרינת ה- Ultra-Vires (בתרגום חופשי: "מעל לכוחו" – א.ב)[1]; גוף מנהלי אינו מוסמך לבצע פעולה שהכוח שהוענק לה אינה מאפשר לה לעשותו. על פי הדוקטרינה תיבחן השאלה האם הרשות המנהלית פעלה על פי סמכותה או שמא חרגה מהמנדט שניתן על ידי המחוקק: "הדין מוליד את הסמכות ובהיעדר דין מסמיך משוללת פעולת הרשות סמכות ואין לה תוקף"[2]. זהו עקרון יסוד המצוי המשמש ככלי חשוב בהגנה על זכויות האדם[3].

במילים אחרות, רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין ובמסגרתן. עקרון זה ידוע במשפט הישראלי כ"עקרון חוקיות המינהל" או בלשון אחרת "עקרון החוקיות". העיקרון קובע כהגדרתו של כב' השופט, פרופ' יצחק זמיר, כי "אין סמכות לשום רשות מינהלית אלא אותה סמכות שהוענקה לה לפי חוק. זהו הכלל הבסיסי בדיני המינהל הציבורי: הוא משמש לביקורת החוקיות של כל החלטה מנהלית ללא יוצא מן הכלל"[4].

המודל המסורתי של המשפט המנהלי, המכונה "מודל חגורת ההעברה" (Transmission Belt), מבוסס על תפיסת המדינה הדמוקרטית, כמדינה שבה לפרלמנט מונופול על קביעת הכללים, כאשר את הלגיטימציה לקביעת הכללים מקבל הפרלמנט מהעם, אשר המעניק לגיטימציה לפעולתה של הרשות המבצעת. חלוף הזמן ושינוי העיתים, בעקבות תהליך הגידול של סמכויות המינהל הציבורי ושיקול הדעת המוענק לו, הובילו אף לשינוי הפונקציה המרכזית של המשפט המנהלי: לא רק הגנה מפני כוחו של השלטון, אלא בחינת השאלה עד כמה הרשות הגיעה להחלטה המאזנת כראוי בין האינטרסים הפרטיים לבין האינטרס הציבורי. לאור המציאות החדשה שנוצרה הרי שעל בית המשפט לבחון לא רק את תוקף ההחלטה על פי גבולות הסמכות כפי שהוגדרו בחוק, אלא גם לתת את דעתו לגבי האופן שבו מפרשת הרשות את סמכותה[5]. אין זה סוד כי כל מדינה, באשר היא, יש לראות בה אפריורית כ"מסגרת שלטונית העשויה לפגוע בפרט ובזכויותיו, והמחייבת פיקוח שיפוטי נרחב"[6].

כעיקרון, כל החלטה של רשות שהתקבלה בחוסר סמכות, דינה בטלות מדעיקרא (Null and Void). על חשיבות הגדולה אותה העניק בעבר בית המשפט העליון לכך שהרשויות ינהגו במסגרת הסמכויות שהוענקו להן, ניתן ללמוד מן המטפורות שבהן נקט בהקשר לפעולות מסוג זה, פעולות אותם ראה "כעפרא דארעא, כחספא בעלמא"[7]. בכך יישם בית המשפט העליון את העמדה המסורתית של המשפט המנהלי, שראה בעקרון חוקיות המנהל את "יסוד היסודות" בתוך שעריו, ולפיכך "פעולה ללא סמכות נחשבה לבטלה מעיקרה"[8]. כך נקבע למשל בפרשת אחים אריאל: "הלכה פסוקה מלפני בית משפט זה היא שמעשה הרשות שנעשו תוך חריגה מסמכותה כאין ואפס הם"[9].

זו הייתה הגישה המסורתית של בית המשפט העליון, עד ליצירת "דוקטרינת הבטלות היחסית", שתראה בפעולת הרשות רק כ"ברת-ביטול" (Voidable) – "נפסדות", שהיא פועל יוצא של טעות בתחום הסמכות[10]. ההחלטה תקבע כ"נפסדת" (ולא תבוטל) אם בית המשפט ישתכנע, בין השאר, כי התוצאה הסופית שלה לא הייתה משתנה לו הייתה הפעולה מתבצעת על פי הסמכות המוקנית לרשות בדין.  

להשלמת התמונה, אציין כי חוקיותה של החלטה מנהלית, אינה עומדת על יסוד הסמכות בלבד, אלא נבחנת ב- 3 שלבים:

סמכות – מבחן זה תר ובוחן את השאלה האם קיימת סמכות.

חוקיות ההליך – מבחן זה בוחן את חוקיות הפרוצדורה: האם אכן ההחלטה התקבלה כפי שהחוק והנהלים מחייבים.

מישור שיקול הדעת – זהו המבחן שבודק את מהות התוצאה של ההחלטה המנהלית: האם שיקול הדעת היה ענייני, בתום-לב, בתוך מתחם הסבירות, במידתיות ובשוויוניות.

 מכאן, שהכרעה בשאלת הסמכות היא סוף הפסוק, אבל היא בהחלט השלב החשוב בכל ההליך, שכן, בהעדר סמכות, כל הפעולות שנעשו לאחר מכן עלולות להתבטל.

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב בנימיני ושות'

 

הערות שוליים:

[1] על מנת לעמוד על שורשיו העמוקים של עיקרון די אם אפנה לדבריו המלומדים של איל בנבנשתי, אשר רואה בעיקרון ה"אולטרה-וירס" את "עמוד השדרה של הדין המנהלי". באמצעות עקרון זה מבקש הציבור שרשויות השלטון לא יחרגו מהסמכויות שהקנה להן, "מבחינה היסטורית מקורה של תפיסה דיכוטומית זו במגנה-כרטא, שהגנה על זכויות האצולה האנגלית מפני המלך. תורתו של מונטסקייה, שהשפיעה רבות על עיצוב התפיסה של המשטר הדמוקרטי, הדגישה אף היא את חשיבותו של עקרון שלטון החוק כשומר על זכויות הנשלטים מפני השליט" [איל בנבנשתי "תחולת המשפט המנהלי על גופים פרטיים" משפט וממשל ב' (תשנ"ד) 11].

[2]  רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי (ירושלים שנהב) תשנ"ז-1996, עמ' 27

[3]  אורן גזל "עיכוב לחקירה" מתוך: ספר יצחק זמיר-על משפט, ממשל וחברה (בעריכת יואב דותן ואריאל בנדור) הוצאת האוני' העברית בירושלים (תשס"ה-2005), עמ' 353

[4]  יצחק זמיר הסמכות המנהלית (ירושלים נבו) תשנ"ו-1996, עמ' 49

[5]  מיכל טמיר אכיפה סלקטיבית (ירושלים נבו), תשס"ח-2008, עמ' 233-234

[6] אהרון ברק "שיטת המשפט בישראל – מסורתה ותרבותה" הפרקליט מ (1992), עמ' 197

[7] ע"א 311/78 הניה הווארד נ' נסים מיארה ואח' פ"ד לה (2)

[8] דפנה ברק-ארז "הבטלות היחסית במשפט המינהלי: על מחירן של זכויות" מתוך: ספר יצחק זמיר-על משפט, ממשל וחברה (בעריכת יואב דותן ואריאל בנדור) הוצאת האוני' העברית בירושלים (תשס"ה-2005), עמ' 300.

[9] ע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל נ' מדינת ישראל פ"ד כט(1) 390

[10] רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל פ"ד נד(3), 637

פרטים על הכותב:

עו"ד אדיר בנימיני – שותף-מייסד במשרד עורכי הדין דוידוב-בנימיני ושות' העוסק בתחום המשפט הציבורי ורשויות מקומיות; עו"ד בנימיני הינו בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן במועצת עיריית נתניה ה-13 וה-15; בעבר היה חבר בועד המנהל של תזמורת נתניה-הקאמרית הקיבוצית, ושימש יועץ שר הפנים, לענייני תכנון-ובניה, כבאות-והצלה ורישויי כלי ירייה. 

 

משרד עורכי-הדין דוידוב-בנימיני ושות', התמקצע בתחום במשפט המינהלי והחוקתי עם תת-התמחות בתחום דיני-הבחירות. המשרד צבר ניסיון מקצועי רב והינו בעל התמחות בכל הדינים הקשורים למערכת הבחירות וייצג נבחרי ציבור בשלטון המקומי מכל רחבי הארץ.

 

 

 

 

מידות טובות ויחס לזכויות

 

 

"אין אנשים גדולים בלי מידות טובות, ובלי יחס כבוד לזכויות אין עמים גדולים".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 250]

Inter Armorum Strepitum Verba Se Iuris Iivilis Exaudire Non Potuisse

 

(Gaius Marius)

 

"בתוך שאון כלי הנשק לא ניתן לשמוע את דברי החוק האזרחי"; מקרה ידוע מאוד של התנגשות בין הוראות החוק הנוקשה, לבין הצורך להתאימו לצורך לתת מענה להתפתחויות בשטח, ניתן למצוא במשפט המפורסם אותו מיחס הסופר ואלריאוס מקסימוס, למצביא ולמדינאי הרומי, גאיוס מריוס (157-86 לפניה"ס). האחרון העניק בשנת 101 אזרחות רומית לשתי יחידות של חיילים מהעיר קאמירנום, עיר אשר הייתה בת-בריתה של רומא, וחייליה הצטיינו בגבורתם במלחמה בקמבירים. הענקת האזרחות הרומית הייתה מנוגדת לחוק, ולא הייתה כלל בסמכותו של המצביא. מריוס הסביר את מעשיהו בכך ש"בתוך שאון כלי הנשק לא יכול היה לשמוע את דברי החוק האזרחי" (Inter armorum strepitum verba se iuris civilis exaudire non potuisse).

 

בהמשך, כסוג של פרפרזה על אותה אמרה ידועה נוצר על בסיסה גם הפתגם: "בתוך שאון כלי הנשק שותקות המוזות", או בהגה המודרנית יותר "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". פתגם המביע את הרעיון שאין דעתם של הבריות נתונה לענייני אומנות ומדע בזמן מלחמה. תשע המוזות היו במתולוגיה היוונית, האלות הממונות על היצירה, האמנויות והמדעים, שהונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות. מתוקף כך המוזות שימשו כפטרוניותיהם של תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. פרוש המשפט לפיכך הוא שאין דעתם של הבריות נתונה לענייני אומנות בזמן מלחמה.

 

בהערת אגב אציין כי סוגיה זו עלתה בבית המשפט העליון בישראל במסגרת בג"צ 769/02 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (טרם פורסם), שם התייחס כב' הנשיא, פרופ' אהרן ברק, בנימה ביקורתית לתפיסה זו, כאשר הוא מייחס בשגגה את הדברים למדינאי ולמשפטן הרומי, מרקוס טוליוס קיקרו (אשר רק ציטט את המשפט המקורי של המצביא מריוס באחד מכתביו). הנשיא ברק כתב כי "על אימרות אלה יש להצטער. אין הן משקפות, לא את המצוי ולא את הרצוי. דווקא כאשר התותחים יורים, אנו זקוקים לחוקים (ראו בג"ץ 168/91 מורכוס נ' שר הביטחון, פ"ד מה(1) 467, 470). כל מאבק של המדינה – נגד הטרור או נגד כל אוייב אחר – נעשה על פי כללים ודינים. תמיד קיים דין שהמדינה חייבת לנהוג על פיו. 'חורים שחורים' (black holes) אינם בנמצא".

 

 

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

משרד עורכי-דין

התאמה בין החוקים לבין העם

אליו הם נועדו

 

"כשם שאדריכל, קודם שהוא מקים בניין גדול מסתכל על האדמה ובודק אותה כדי לדעת אם בכוחה לשאת את כובד הבניין, כך אף מחוקק חכם, קודם שהוא עורך את החוקים הטובים כשלעצמם, חוקר הוא יפה אם העם אשר לו נועדו החוקים הללו, מוכשר לעמוד בהם".

 

 

ז'אן ז'אק רוסו

 

 

 [ז'אן ז'אק רוסו על האמנה החברתית תרגום: יוסף אור (ירושלים: מאגנס תשנ"א)]

הסמכות המוסרית של הרוב

 

 

"הסמכות המוסרית של הרוב מבוססת בחלקה על הרעיון, שכאשר מספר אנשים מתאחדים עולים הם בבינה ובחכמה על איש יחיד, וכי מספרם של המחוקקים חשוב יותר מאיכותם".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

[אלכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 250]

 

CAVEAT EMPTOR

"ייזהר הקונה"

 

עקרון שמקורו במשפט הרומי, אשר השתרש בדיני החוזים והחיובים במשפט האנגלו-אמריקני. למעשה מדובר בקיצור של המשפט הבא: Caveat emptor, quia ignorare non debuit quod jus alienum emit, שפרושו (בתרגום חופשי): יזהר הקונה, ויבחן היטב את הסחורה בטרם רכישתה.

 

דהיינו, כל צד להתקשרות עסקית חייב לדאוג לענייניו, ואל לו להיבנות ו/או להסתמך על דבריו של הצד השני, בדבר איכות הסחורה. אם לצורך העניין, יגלה בשלב מסוים אחד הצדדים לעסקה שהוא נעקץ ומצא עצמו עם "חתול בשק", הרי שעליו לבוא בטענות רק כלפי עצמו, שלא כלכל את צעדיו היטב. המוכר אינו חייב לחשוף את הפגמים בתוצרת שלו, ופגמים אלה לא יכולים להקים עילה לתביעת פיצויים ו/או עילה להפרת חוזה.

 

גישה זו הייתה מקובלת במשפט הישראלי בתחילת דרכו, עת היו תקפים דיני החוזים של המשפט האנגלי; "חוזה רגיל חל, בדרך כלל, העקרון הוא "ייזהר הקונה" ‎ CAVEAT EMPTOR וצד לחוזה יכול להתחייב עקב הצהרה כוזבת שהצהיר, אבל לא עקב שתיקתו. ואילו קשר של 'יושר מירבי' מחייב אדם לגלות לחברו את האמת הידועה לו, ויש והימנעותו מלדבר דייה כדי לחייבו" [ע"א 444/70 נהוראי ובניו בע"מ נ' אהרן ריינגבירץ, פ''ד כה(1) 449]. 

 

ברבות השנים החל במשפט האנגלי תהליך של הכנסת סייגים לעיקרון הזה של "יזהר הקונה", ומגמת הכרסום בו, זכתה לקבל ביטוי גם בפסיקה של בית המשפט העליון בישראל: "ידוע לכל שבמשפט המקובל האנגלי שולט העקרון הידוע בשמו הלטיני -  Caveat emptor שלפיו חייב כל צד לחוזה מכר לדאוג לעניניו, ואין חובה על צד אחד לנהוג בנאמנות כלפי הצד השני ולגלות לו כי הוא פועל תחת השפעה של טעות. בפסק-הדין הידוע ,Hughes .v Smith נאמר במפורש שאין המוכר חייב להודיע לקונה על טעותו כל עוד הטעות לא נגרמה כתוצאה ממעשי המוכר. אך למרות שתחולת העקרון של  Caveat emptor לא בוטלה בדיני אנגליה ידעו בתי-המשפט שם להתגבר עליו על-ידי קביעת חריגים, ובדרך זו פתרו במידה רבה את הבעיה של ניהול משא-ומתן בדרך הוגנת" [ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ''ד לב(1) 231].

 

עם תחלת הליכי החקיקה של הקודקס האזרחי בישראל, שהיה מושפע לחלוטין מן המשפט הקונטיננטאלי (כתוצאה מכך שההשכלה המשפטית של ראשי מערכת המשפט והשלטון בישראל הייתה בהשראתו), איבדה הדוקטרינה את זוהרה במשפט הישראלי, והחל הליך של אימוץ דוקטרינת תום-הלב. כך במרוצת הזמן  נזנח הכלל האנגלי של caveat emptor, ואומצו כללי התנהגות חדשים של תום-לב, גילוי הדדי והגינות [ע"א 783/83 שמואל קפלן נ' מרדכי נובוגרוצקי, פ''ד לח(3)].

 

עיקרון תום-הלב, חולש כיום על דיני החוזים בישראל.

 

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

משרד עורכי-דין

האמונה בצדקתנו מובילה בדרך הכבוד

 

 

"אני חושב כי הלהט, שנולד בקרבם של אנשים שחפצו לשמור על שמם הטוב או של אלה שעמדו בעקשנות נגד דיכוי ואלימות מצדן של הרשויות, גרם להם לעמוד על דעתם עד כדי העלאתם על המוקד – דעה שבנסיבות אחרות לא היו מוכנים אפילו לנקוף אצבע למענה".

 

"מסירות נפש ואמונה בצדקתנו מובילות אותנו בדרכם של הכבוד, הבריאות והתורה"

 

 

[מישל דה-מונטן סנגוריה על רמון סבונד תירגם: דרור דורי (הוצאת אוריון 2011), עמ' 200-201] 

ERASMUS EST HOMO PRO SE

Epistole Obscurorum Virorum

 

 

"אראסמוס אדם העומד ברשות עצמו"; המקור מגיע מתוך ספר שפורסם בעילום שם: "מכתבים מאת אנשים אלמוניים".  בלטינית: Epistolæ Obscurorum Virorum; באנגלית: Letters of Obscure Men.

 

הדברים אומנם לא נכתבו על רקע מאבקו של הנזיר האגוסטיני, מרטין לותר, בכנסייה הקתולית, אך מבטאים היטב את השקפתו של אראסמוס על רקע מאבק זה; מאבק שהוליד לבסוף את הרפורמציה והביאה לפיצול בעולם הנוצרי ולייסודם של דוקטרינה דתית חדשה ומוסדות דת חדשים. במשך תקופה ארוכה, בעקבות פרסום 95 התיזות של לותר בשנת 1517, ועד לסיום מלחמת שלושים השנים בשלום אוגסבורג בשנת 1555, התחולל באירופה ויכוח תיאולוגי מר בין שני הפלגים, וכל גורם בעל השפעה נתבע להביע עמדה בעד או נגד אחד הצדדים. 

 

על פי הגירסה המופיעה בספר מכתבים: "ניסיתי להיוודע אם אראסמוס מרוטרדם הוא חבר באותה מפלגה. ואולם סוחר אחד השיב לי: 'Erasmus es homo pro se'" ("אראסמוס אדם העומד ברשות עצמו") [סטפן צווייג אראסמוס מרוטרדם תרגום: יוסף ונקרט (ירושלים: הוצאת כרמל), תשס"ד-2004, עמ' 31].

 

דזידריוס אראסמוס מרוטרדאם, סירב להביע תמיכה חד-משמעית באף אחד מן הפלגים הניצים; כהומניסט בחר לגנות כל סוג של קנאות ואלימות, והעדיף להישאר נאמן לעצמו. כך כותב עליו בהקשר זה סטפן צווייג, בספר שהקדיש לו (במקור: "Triumph Und Tragik Des Erasmus Von Rotterdam"), שהוא שנא את הקנאות וראה באי הסבלנות כלפי דעת-הזולת "את שורש הרע בעולמינו". בשל כך נאבק אראסמוס נגד כל סוג של קנאות. הוא שנא את אלה "התובעים ציות לא עוררין לדעותיהם ובזים לכל השקפה אחרת ואומרים עליה כי כפירה היא ונבלה. כשם שהוא עצמו לא ביקש לכפות על איש את השקפותיו, כך גילה התנגדות נחרצת להתחייבות לכל תורה דתית או מדינית. עצמאות מחשבתית הייתה בשבילו דבר המובן מאליו[...]".

 

צווייג מציין כי הביטוי "Nulli concede"  - אינני רוצה להשתייך לאיש הייתה המוטו של אראסמוס; "אדם העומד בפני עצמו, יהיו התוצאות אשר יהיו". יחד עם זאת מציין צווייג כי "את אמונתו בעצמאות שלו לא נשא בגאווה מופגנת, כי אם כפנס של גנבים, המוחבא מתחת למעיל". 

 

סירובו של אראסמוס לבחור צד ולתמוך פומבית באחד בכנסיה הקתולית או ברפורמטורים, מסביר צוויג, הייתה חלק מן ההשקפה שלו כי "אל לאדם שחונך ברוח הומניסטית[...] להיקשר לאידיאולוגיה כלשהי[...] ואל לו לקשור עצמו לשום מפלגה, כי חובתו של כל איש מפלגה לראות, להרגיש, לחשוב באורח מוטה. עליו לשמור בכל אשר יפנה על חירות מחשבתו ופועלו, כי ללא חירות - הצדק, הרעיון הנעלה היחיד שצריך שיהיה משותף לכל האנושות, אינו אפשרי". אגב, עמדה דומה מביע גם ז'אן-ז'אק רוסו בספרו "על האמנה החברתית" ומאוחר יותר גם בספר "הווידויים".

 

 

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

 

 

-

כל הציטטות מתוך דבריו של צוויג על אראסמוס מרוטרדאם לקוחות מתוך הספר: סטפן צווייג אראסמוס מרוטרדם תרגום: יוסף ונקרט (ירושלים: הוצאת כרמל), תשס"ד-2004, עמודים 34, 42, 45 ו-113.

"במהלך חיי הכרתי אנשים גדולים ושיתפתי פעולה עימם על פי מידתי: ומעולם עוד לא ראיתי תוכנית שלא תוקנה בהערותיהם של אנשים שהיו פחותים הרבה בבינתם מן האיש שהנהיג את המעשים"

 

אדמונד ברק

עו"ד אדיר בנימיני

מנהל מחלקת המשפט הציבורי בדוידוב-בנימיני ושות'

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Pinterest Social Icon

יתרונותיה של הדמוקרטיה

 

"אין הדמוקרטיה נותנת לעם את הממשלה המיומנת ביותר, אבל היא מחוללת דבר שלעתים קרובות ידן של הממשלות המוכשרות ביותר קצרה מליצור אותו: היא ממזרימה לכל מערכות החברה פעילות חסרת מנוח, כוח שופע, אנרגיה שאינה קיימת בלעדיה והעשויה לחולל נפלאות, אם רק יהיו תנאים מתאימים. אלה הם יתרונותיה האמיתיים של דמוקרטיה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 257]. 

 

חקיקת חוקים כביטוי לתועלתם של המחוקקים שלהם

 

"המושלים במדינות, אלה שלאמיתו של דבר 'מושלים', אינם חושבים על נתיניהם באותה כוונה בה מתייחס אדם אל צאנו, ולא לתועלתם שלהם שואפים הם יומם ולילה, אלא לדבר אחר. וכל כך התקדמת בסוגיה של מה שצודק ובלתי צודק, ושל צדקה ועוול, עד שאינך מבין כי הצדקה ומה שצודק הם לאמיתו של הדבר טובתו של אחד, כלומר: תועלתו של החזק יותר והמושל, והנזקות של מי שמציית ומשרתו; והעוול - היפוכו של זה, ומושל על מי שבאמת תמים וצדיק; והנתינים עושים טובתו של אותו שליט שהוא חזק מהם, ובשרתם אותו מביאים הם עליו אושר, ואילו על עצמם - אף לא שמץ של אושר".

 

תראסימאכוס

 

[אפלטון "פוליטאה א'" כתבי אפלטון תרגום: יוסף ג. ליבס (הוצאת "שוקן") ירושלים ותל-אביב: תשנ"ח-1997, עמ' 183]

"מוסדות ומוסכמות הם שרוממו את בני-האדם מן החיות"

 

פרוטגורס

"אני מעדיף את אי הנעימות המתלוות לחירויות יתר מאשר אי הנעימות המלווה את החירויות המעטות מידי"

 

תומס ג'פרסון

אי יציבות החוקים בדמוקרטיה

 

"אי יציבות החוקים היא קלקלה הטבועה במהותו של שלטון דמוקרטי, משום שטבעה של דמוקרטיה להעלות אנשים חדשים לשלטון. אבל הקלקלה הזאת מורגשת יותר או פחות לפי הסמכות ואמצעי הפועלה שנותנים בידי הרשות המחוקקת".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 262]. 

 

על אידיאל הממשלה שלא מושלת כלל

 

"אני מסכים בכל לב עם המימרה: 'הממשלה הטובה ביותר היא ממשלה המושלת פחות ככל האפשר', והייתי רוצה לראותה מיושמת במהירות ובשיטתיות רבה יותר. אם ניישם אותה עד סופה, היא היא תסתכם במימרה הבאה, שגם בה אני מאמין: 'הממשלה הטובה ביותר היא ממשלה שאינה מושלת כלל'; וכשבני-אדם יהיו מוכנים לכך, זוהי הממשלה שתהיה להם".

 

הנרי דיוויד תורו

 

[הנרי דיוויד תורו "אי ציות אזרחי" אי ציות ודמוקרטיה תרגום: ברוך קורות (הוצאת שלם), התשנ"ט-1998, עמ' 73]. 

 

חקיקה וצדק

 

"יש חוק כללי שנחקק, או שלפחות התקבל, לא רק בידי רוב של עם זה או אחר אלא בידי רוב בני האדם. חוק זה נקרא צדק. משמע שהצדק הוא גבול זכויותיו של כל עם. אומה היא כמו חבר מושבעים שייפו את כוחו לייצג את החברה הכלל אנושית ולהפעיל הלכה למעשה את הצדק, שהוא החוק שלה".

 

אלכסיס דה-טוקוויל

 

לכסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה תרגום: אהרן אמיר (הוצאת שלם), התשס"ח-2008, עמ' 264]. 

 

"הזכות לתרבות היא זכות אנושית, אך יש בעיה כאשר הערכים של התרבות סותרים ערכים אחרים, ליברליים ולאומיים. מתעורר קושי להגן על תרבות שאינה ליברלית"

 

קרל פופר

"החוק צריך להיות משרת את הצדק ולא הצדק את החוק"

 

הרברט סמואל

"ככל שהכוח רב יותר, כן רבה הסכנה שבשימושו לרעה"

 

אדמונד ברק

על אידיאל הממשלה שלא מושלת כלל

 

"עלינו להיות קודם כל בני-אדם ורק אחר-כך - נתינים. לא רצוי לטפח רחשי כבוד כלפי חוק, אלא כלפי הצדק. ההתחייבות היחידה שזכותי לקבל על עצמי היא לעשות תמיד מה שנראה בעיניי צודק. בצדק אומרים שלארגון אין כל מצפון, אבל ארגון של אנשי מצפון הוא ארגון בעל-מצפון. החוק מעולם לא עשה אנשים צודקים יותר, אך מכיוון שהם מכבדים אותו, גם בעלי כוונות טובו נהפכים מידי יום למכשירים של אי-צדק".

 

הנרי דיוויד תורו

 

[הנרי דיוויד תורו "אי ציות אזרחי" אי ציות ודמוקרטיה תרגום: ברוך קורות (הוצאת שלם), התשנ"ט-1998, עמ' 75]. 

 

התכלית של כל מעשה 

 

"בכל עשייה והתעסקות הריהו התכלית כי זוהי מה שלשמו עושה מה שעושים. ולפיכך אם יש תכלית אחת לכל הדברים הנעשים, הרי תהיה זו הטוב שבמעשה".

 

אריסטו

 

[אריסטו  ספר המידות  תרגום: ח"י רות (ירושלים: הוצאת מאגנס),  תשס"ב,

עמ' 25]. 

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

דוידוב-בנימיני ושות' - חברת עורכי-דין

משפט ציבורי: עתירה מנהלית, עתירה לבג"צ, משפט מוניציפלי וניסוח הצעת חוק
"בית-סילבר", דרך אבא הלל 7, מתחם הבורסה, רמת-גן

טל': 03-6494555; פקס: 03-6494554

© 2014 by Adir A. Benyamini. Proudly created with Wix.com

  • Facebook B&W
  • Google+ B&W
  • Twitter B&W
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now